0.מה טעם לקריאת מסכת אבות בין פסח לשבועות?
א.דרך ארץ(מסכת אבות) - קדמה ל(מתן) תורה:
דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב) "לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג). "דרך" - זו דרך ארץ ואחר כך "עץ החיים" - זו תורה." (מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ג, וכן פרשה לה פסקה ו)
כי כפי בחי' הטהרה שנמצא בבנ"י זוכין לקבל הקדושה. ולכן תיקון המדות בימים אלו. שקודם קבלת התורה צריכין לתקן המדות ולהתטהר כדי שנוכל לקבל קדושת התורה. לכן יסדו מס' אבות כימים אלו. והתחיל משה קיבל תורה לומר כי כל אלו המוסרים ותיקון המדות מלבד שהם נאים לעושיהם. אבל עיקר הכוונה צריך להיות בתיקון המדות כדי להיות כלי אל התורה.
(שפת אמת, ויקרא, שמיני ט״ו:ב׳)
ב.תיקון המידות כתיקון לחטאם של תלמידי רבי עקיבא:
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמות דף סב ע"ב):
רבי עקיבא הבין את סיבת הסתלקות תלמידיו "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה", יצא ולימד שמצות "ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה" (ירושלמי מסכת נדרים פרק ט) (ע"פ הרב דוד דב לבנון)
1.למה נקראת מסכת אבות?
א.אבות האומה מוסרים בה את דברי המוסר שלהם:
וְנִקְרְאוּ אֵלּוּ פִּרְקֵי אָבוֹת מִפְּנֵי שֶׁנִּסְדְּרוּ הֵנָּה דִּבְרֵי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה זֶה מִזֶּה, כְּגוֹן מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְהַזְּקֵנִים זֶה מִזֶּה עַד אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְשַׁמַּאי וְהִלֵּל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְתַלְמִידָיו, וְהוֹדִיעָנוּ רַבִּי אֵיךְ הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם נְכוֹנִים וְהָיוּ מַזְהִירִים לְאַנְשֵׁי דּוֹרָם וּמַדְרִיכִים אוֹתָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, כְּמוֹ כֵן רָאוּי לְכָל חָכָם לְהַזְהִיר אֶת בְּנֵי דּוֹרוֹ וּלְהוֹדִיעָם דֶּרֶךְ יְשָׁרָה:
(רש"י,אבות ו יא)
ב.אבות- עיקרי המוסר:
יש הסוברים כי הכינוי "אבות" הוא כינוי מושאל ומשמעו - עיקרים(כמו ל"ט אבות מלאכה), דהיינו עיקרי החכמה ומורי דרך לכל המידות הטובות. כמו שאמרו חזייל. "האי מאן דבעי למהוו. חסידא לקיים מילי דאבות"
(מבוא למסכת אבות/יוסף ניצן)
ג.המסכת נקראת אבות כי הם אלה שהנחילו לנו את המידות( דרך ארץ) אבל משה הוא נותן התורה ולכן פותחים בו:
משנה מפורסמת זו(משה קיבל תורה וכו') עומדת בסתירה לשמה של המסכת. המסכת נקראת "מסכת אבות" ואבותינו הם: אברהם, יצחק ויעקב, "אין קוראים אבות אלא לשלשה והם אברהם יצחק ויעקב" (ברכות טז, ב), ואילו המשנה פותחת ב"משה קיבל". משה איננו מן האבות, אלא הוא מרבותינו - "משה רבינו" ולא משה אבינו. אלא שכאן רצו חכמינו לרמוז רמז עמוק ביותר, והוא שכל תורת משה היא על יסוד תורת האבות. משה הוא הרב - הוא נותן את התורה, אבל הוא נותן את התורה לא לסתם בני אדם, אלא למי שהזהות שלו היא הזהות של בני אברהם יצחק ויעקב. (ע"פ הרב אורי שרקי,מתוך סיכומי שיחות הרב על מסכת אבות בערוץ 7)
2.המסכת היחידה בש"ס שאין בה דברי הלכה כלל!
א.מסכת של דברי מוסר בלבד:
אוֹמֵר אֲנִי, לְפִי שֶׁמַּסֶּכֶת זוֹ אֵינָהּ מְיֻסֶּדֶת עַל פֵּרוּשׁ מִצְוָה מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה כִּשְׁאָר מַסֶּכְתּוֹת שֶׁבַּמִּשְׁנָה, אֶלָּא כֻּלָּהּ מוּסָרִים וּמִדּוֹת, וְחַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם גַּם כֵּן חִבְּרוּ סְפָרִים כְּמוֹ שֶׁבָּדוּ מִלִּבָּם בְּדַרְכֵי הַמּוּסָר כֵּיצַד יִתְנַהֵג הָאָדָם עִם חֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ הִתְחִיל הַתַּנָּא בְּמַסֶּכֶת זוֹ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמִּדּוֹת וְהַמּוּסָרִים שֶׁבְּזוֹ הַמַּסֶּכְתָּא לֹא בָּדוּ אוֹתָם חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה מִלִּבָּם, אֶלָּא אַף אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי:
(רע"ב, אבות א,א)
ב.התוכן של מסכת אבות חשוב לכאורה יותר אפילו מההלכות הנלמדות משאר המסכתות כי הוא ההכנה אל קיומן :
השער השני: ,בפגם הנמשך על ידי מדות המגונות: ולפיכך אין המדות מכלל התרי"ג מצות, ואמנם הן הכנות עקריות אל תרי"ג המצות בקיומן או בביטולם, יען כי אין כח בנפש השכלית לקיים המצות על ידי תרי"ג איברי הגוף אלא באמצעות נפש היסודית המחוברת אל הגוף עצמו בסוד (ויקרא י"ז י"ד) כי נפש כל בשר דמ"ו בנפשו הוא, ולפיכך ענין המדות הרעות קשים מן העברות עצמן מאד מאד: ,ובזה תבין ענין מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת דף ק"ה ע"ב), כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה ממש שהיא היותר שקולה ככל תרי"ג המצות, וכן אמרו (סוטה דף ע"א) מי שיש בו גסות הרוח הוא ככופר בעיקר וראוי לגדעו כאשירה ואין עפרו ננער וכו' וכאלה רבות. והבן זה מאד, כי להיותם עקרים ויסודות לא נמנו בכלל תרי"ג המצות התלויות בנפש השכלית, ונמצא כי יותר צריך ליזהר ממדות הרעות יותר מן קיום המצות עשה ולא תעשה
כי בהיותו בעל מדות טובות בנקל יקיים כל המצות: נמצא כי בהיות מדות הרעות קבועות באדם נמנע הוא מלקיים התורה והמצות, וגם אם יקיימם יהיה שלא לשם שמים ובטורח גדול, ועליו נאמר (משלי י"א כ"ב) נזם זהב באף חזיר וגו', כי עוד טומאתו בו מלובש תוך הקליפות, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא דף ע"ה ע"ב), זכה נעשית לו תורתו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות, וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו ויסיר מעליו מדותיו הרעות על ידי טורח ויקיים התורה והמצות יקרא צדיק גמור ירא שמים גבור הכובש את יצרו, וכאשר יתנהג ויורגל יותר בזה עד אשר יוסרו מעליו כל מדות הרעות לגמרי ולא תתאוה להם נפשו כלל ויקנה המדות הטובות בקנין בטבע ולא יצטרך ללחום עם היצר הרע כי גופו ונפשו היסודית מנוקים מכל סיג החומר כמו שנאמר במשה (שמות ג' ה') של נעליך מעל רגליך כנזכר בספר התקונים (תיקון ל"א ותיקון מ"ח), אז יתלבשו בו ארבע אותיות ההוי"ה ויהיה כסא קדוש למרכבתו יתברך וזה האיש נקרא אוהב את המקום מאהבה ונקרא חסיד גמור השלם בכל מיני השלימות:
(שערי קדושה למהרח"ו חלק א, ב)
(הרב חיים ויטאל (בקיצור מהרח"ו או רח"ו, א' בחשוון ה'ש"ג, 1542 – ל' בניסן ה'ש"ף, 1620) היה ממקובלי צפת, כתב וערך את קבלת האר"י ונחשב לתלמידו המובהק.
שערי קדושה - בדומה לתומר דבורה של הרב משה קורדובירו, בו קיים הסבר כיצד להיות אדם קדוש - על ידי תיקון המידות והמצוות שבין אדם לחברו, קיום המצוות והידור בהן.
אליבא דויקיפדיה)
3.מסכת אבות בסדר נזיקין - ואחד האפיקים להיות חסיד:
אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא?לקיים מילי דנזיקין
6. מסכת אבות היא המבוא והתנאי ההכרחי המקדים לתורה (כדי שלא יהיה נבל ברשות התורה) בבחינת - דרך ארץ קדמה לתורה:
אמרו רבותינו בויקרא רבא (פרשה ט): "דרך ארץ קדמה לתורה עשרים ושש דורות", ללמדנו שאי אפשר לגשת לתורה, בלי בסיס של מוסר אנושי פשוט, טבעי, יסודי, ששורשו בתרבות הכללית של האדם, ובמצפונו הפנימי. אם היסוד הזה חסר, אם אין מידות טובות לפני העסק בתורה, לא ייתכן שהתורה תתקן את האדם. טעות מצויה היא אצל בני האדם לחשוב, שגם אם יש חס וחלילה מידות מקולקלות, הרי שלימוד התורה וקיום המצוות, יישרו את האדם ויעשו אותו מוסרי. טעות חמורה זו יכולה להביא לידי כך, שאדם יתקלקל יותר ויותר. הרי אמרו רבותינו: "זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות" (יומא עב:).
לדוגמא: ניקח אדם שאינו מבין באופן מוסרי מדוע רע הדבר לדבר לשון הרע. כאשר אדם כזה יבוא ללמוד הלכות לשון הרע, הרי שייפגש במקרים שבהם לפי ההלכה אסור לדבר לשון הרע. ומקרים שבהם מותר לדבר לשון הרע, ולפעמים ישנם גם מקרים קיצוניים שבהם מצווה להודיע את רעתו של חברו. אדם כזה יהפוך להיות המומחה העולמי לכל המקרים שבהם מותר לדבר לשון הרע, וימצא לעצמו, דרכים לדבר לשון הרע יום ולילה בלי לעבור על ההלכה. אמנם על ההלכה לא יעבור אבל מידות רעות בנפשו בוודאי שיקנה. ולכן מן הראוי לעסוק הרבה ביסודות של מסכת אבות במיוחד בדורנו על מנת שהתורה תהיה לברכה, ולא להפך חס ושלום.
שאלה:
רציתי לשאול האם האיסור של חז"ל על ספרים חיצוניים כדוגמת ספר "היובלים" או "חנוך" תקף עדיין? מה יעשה מי שמעוניין לקרוא בהם לצרכי מחקר לימודים וכד'?
תשובה:
האיסור הוא לקרוא בהם ולא לקרוא אותם. לקרוא בהם פירושו לעשותם מקרא.
(האיסור של חז"ל על ספרים חיצוניים,ב' בטבת תשע"א, הרב אורי שרקי שליט"א)
ד.לזכות מלשון אמירת זכות כי ריבוי המצוות הוא האליבי לב"י כשח"ו חוטאים ומלמדים עליהם זכות בכך:
לזכות ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, כי בכל מצוה ומצוה יש בה די ואמת אמרו במדרש [עיין שבת נה ע"ב] שאלו מה"ש מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר, אמר להן הקב"ה מצוה אחת צויתי לו ועבר עליו עכ"ל, ולאין ספק שמה"ש ידעו כי עבר אדה"ר על מצות ה', רק שאלתם היתה, הלא ה' רחום וחנון איך לא נשא עון אדה"ר, והקב"ה השיב, אילו היה לו לשמור מצות רבות יש בו התנצלות בשגיאות ברב טורח שמירת כל המצות, אבל ביש לו רק שמירת מצוה אחת ולא שמרה אין לו התנצלות, ולכך ראוי לעונש.
לא אמר להרבות בזכות לישראל אלא לזכות, כלומר בעיקר הזכות,ויש להבין מה שייך עיקר הזכות בריבוי תורה ומצות. ויתכן לומר כי על ידי הריבוי בתורה ומצות, האדם יהיה עסוק מאוד ולא יפנה מחשבותיו לעבירות, כידוע הבטלה מביאה לידי שיעמום, ומהשיעמום לעבירה המרחק לא רב. וזהו לזכות - לשון זך ונקי ואף כי לפי זה צריך לומר לזכך, (מכל מקום על דרך דרש אפשר לפרש כך) שיהיו נקיים מהעבירה,
ו.את ישראל - ולא את הקב"ה:
כלומר שהקדוש ברוך הוא אינו חס ושלום חפץ שיכבדו אותו, דלא לכבודו הוא צריך, אבל אדרבא את עצמינו אנו מכבדים, שהרי רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות , שנאמר ה' חפץ למען צדקו, פירוש צדקה הוא עושה עמנו שיגדיל תורה ויאדיר, מפני שבהיות התורה "זכת ידים" והמצות הרבה אין קץ, אי אפשר שלא יעשה אדם שום מצוה מתרי"ג מצוה, ובגללה יזכה לחיי העולם הבא ליאור באור פני מלך חיים, את החיים ואת הטוב
(הגאון רבי יום טוב צהלון, - מהריט"ץ, מחכמי צפת, מגן אבות, עמוד תקנד)
ט. תורה ומצוות- מה משמעות הכפל ?
(דרך חיים למהר"ל מפארג, הקדמת המשנה)
רבא אמר מילי דאבות
ואמרי לה מילי דברכות (בבא קמא ל ע"א)
שמא יש כאן מחלוקת, שהרי מסכת ברכות עוסקת בעניינים שבין אדם למקום, ומסכת נזיקין בעניינים שבין אדם לחברו. ומסכת אבות בעניינים שבין אדם לעצמו? אלא שבאמת אין כאן מחלוקת לגבי מהות המוסר. כל השאלה היא רק איפה האתגר העיקרי? מי שאומר שבין האדם למקום הוא העיקר, אין זה שבין אדם לחברו איננו מוסרי - איננו בכלל המוסר, אלא שהדבר הוא מובן מאליו. בין האדם לחברו זה פשיטא שצריך לקיים. גם בין אדם לעצמו, אבל בין אדם למקום זה יותר קשה. וכך כל אחד ואחד מחכמי ישראל לפי נטייתו האישית ראה את האתגר העיקרי באחד משלשת התחומים. אך ברור שהמוסר השלם לפי היהדות הוא - באיזון האמיתי, בהשלמה בין שלשת התחומים, של שלמות היחסים בין האדם לחברו, בין האדם למקום ובין האדם לעצמו.
(למהות מסכת אבות/הרב אורי שרקי שליט"א)
4.המסכת התשיעית בסדר נזיקין, הרביעית בגודלה בש"ס מבחינת מספר המשניות:
א.108 משניות- אבל מאוד קצרות יחסית:
| זרעים | מועד | נשים | נזיקין | קדשים | טהרות |
|---|---|---|---|---|---|
| ברכות (57 משניות, 9 פרקים) | שבת (139 משניות, 24 פרקים) | יבמות (128 משניות, 16 פרקים) | בבא קמא (79 משניות, 10 פרקים) | זבחים (101 משניות, 14 פרקים) | כלים (254 משניות, 30 פרקים) |
| פאה (69 משניות, 8 פרקים) | עירובין (96 משניות, 10 פרקים) | כתובות (111 משניות, 13 פרקים) | בבא מציעא (101 משניות, 10 פרקים) | מנחות (93 משניות, 13 פרקים) | אהלות (134 משניות, 18 פרקים) |
| דמאי (53 משניות, 7 פרקים) | פסחים (89 משניות, 10 פרקים) | נדרים (90 משניות, 11 פרקים) | בבא בתרא (86 משניות, 10 פרקים) | חולין (74 משניות, 12 פרקים) | נגעים (115 משניות, 14 פרקים) |
| כלאיים (77 משניות, 9 פרקים) | שקלים (52 משניות, 8 פרקים) | נזיר (60 משניות, 9 פרקים) | סנהדרין (71 משניות, 11 פרקים) | בכורות (73 משניות, 9 פרקים) | פרה (96 משניות, 12 פרקים) |
| שביעית (89 משניות, 10 פרקים) | יומא (61 משניות, 8 פרקים) | סוטה (67 משניות, 9 פרקים) | מכות (34 משניות, 3 פרקים) | ערכין (50 משניות, 9 פרקים) | טהרות (92 משניות, 10 פרקים) |
| תרומות (101 משניות, 11 פרקים) | סוכה (53 משניות, 5 פרקים) | גיטין (75 משניות, 9 פרקים) | שבועות (62 משניות, 8 פרקים) | תמורה (35 משניות, 7 פרקים) | מקואות (71 משניות, 10 פרקים) |
| מעשרות (40 משניות, 5 פרקים) | ביצה (42 משניות, 5 פרקים) | קידושין (47 משניות, 4 פרקים) | עדויות (74 משניות, 8 פרקים) | כריתות (43 משניות, 6 פרקים) | נדה (79 משניות, 10 פרקים) |
| מעשר שני (57 משניות, 5 פרקים) | ראש השנה (35 משניות, 4 פרקים) | עבודה זרה (50 משניות, 5 פרקים) | מעילה (38 משניות, 6 פרקים) | מכשירין (54 משניות, 6 פרקים) | |
| חלה (38 משניות, 4 פרקים) | תענית (34 משניות, 4 פרקים) | אבות (108 משניות, 6 פרקים) | תמיד (34 משניות, 7 פרקים) | זבים (32 משניות, 5 פרקים) | |
| ערלה (35 משניות, 3 פרקים) | מגילה (33 משניות, 4 פרקים) | הוריות (20 משניות, 3 פרקים) | מדות (34 משניות, 5 פרקים) | טבול יום (26 משניות, 4 פרקים) | |
| בכורים (39 משניות, 4 פרקים) | מועד קטן (24 משניות, 3 פרקים) | קינים (15 משניות, 3 פרקים) | ידיים (22 משניות, 4 פרקים) | ||
| חגיגה (23 משניות, 3 פרקים) | עוקצים (28 משניות, 3 פרקים) |
(ערוך ע"פ ויקיפדיה)
ב.חמישה פרקים ועוד פרק שהוא ברייתא שצורפה( אולי כדי שתתאים לכל 6 השבתות שבין פסח לעצרת):
יש בה חמישה פרקים, ובסופה נספחה ברייתא 'קנין תורה', העוסקת בשבח התורה, והיא הפרק השישי של פרקי אבות
5.למסכת אבות אין גמרא שנתחברה עליה אבל בתקופת הגאונים קריאתה נפוצה מאוד כנגד המאבק בקראים שהכחישו את התורה שבע"פ:
יש להודות כי לא גדול הוא הרושם שטבעה מסכת אבות על ספרותם של חכמינו זכרם לברכה, חז"ל, בתלמודים ובמדרשים שנוצרו בשש המאות הראשונות לספירה, והיא אף לא זכתה לטיפול שיטתי בתלמודים, בניגוד לרוב המסכתות האחרות של המשנה. עם זאת, שינוי גדול חל בעניין זה מאז ימי הגאונים, בבבל של המאה השמינית או התשיעית, כאשר הונהג לקרוא בציבור את מסכת אבות שנה בשנה, וזאת על פי מנהגים רבים ושונים. יש שקראו - ואף קוראים אותה עד היום - פרק אחר פרק, בשבתות שבין פסח לבין ראש השנה, ויש המסתפקים בקריאתה בציבור בשש השבתות שבין פסח לשבועות, כהכנה לקראת חג מתן תורה. (ייתכן שאת השם "פרקי אבות" קיבלה המסכת בשל מנהג זה לחלק אותה לפרקים פרקים לצורך קריאתה.) יש מקום להשערה, שמנהג זה נולד מוויכוח שניטש בין ראשי היהדות של אותם ימים לבין הקראים, אשר הודו בקדושתה של התורה שבכתב, אך סירבו לקבל עליהם את עוּלה של התורה שבעל"פה. כתגובה על כך הונהג לקרוא - במיוחד לקראת חג מתן תורה שבכתב - את המסכת המדגישה את מעלתה של התורה שבעל-פה, לומדיה ומעצביה,ואת שרשרת המסירה הבלתי פוסקת שלה מדור לדור. בין כך ובין כך, מאותם ימים הלכה מסכת אבות ותפסה לה מעמד של כבוד בעולמה של היהדות.
היא מופיעה כמעט בכל סידור תפילה שראה אור בעם ישראל על כל תפוצותיו, ונתחברו עליה מאות פירושים, במזרח ובמערב גם יחד. מאז ימי הביניים, וביתר שאת בתקופה המודרנית, גם הלכה המסכת וניתרגמה לשפות רבות, והיא שימשה ומשמשת מוקד למחקר גדול וענף בענייני לשון, תולדות עם ישראל ותולדות החכמים הנזכרים במסכת, תיאולוגיה, פילוסופיה ובעיקר אתיקה. מאמרים רבים שלה חדרו אל הספרות היפה ואף ללשון המדוברת והפכו בה לנכסי צאן ברזל, שדוברי עברית רבים עושים בהם שימוש רב, לעיתים מבלי לדעת שהם מצטטים מתוך מסכת אבות.
(פרקי אבות מבוא /פירו ישראל חדש, אביגדור שנאן)
אמרו רבותינו בויקרא רבא (פרשה ט): "דרך ארץ קדמה לתורה עשרים ושש דורות", ללמדנו שאי אפשר לגשת לתורה, בלי בסיס של מוסר אנושי פשוט, טבעי, יסודי, ששורשו בתרבות הכללית של האדם, ובמצפונו הפנימי. אם היסוד הזה חסר, אם אין מידות טובות לפני העסק בתורה, לא ייתכן שהתורה תתקן את האדם. טעות מצויה היא אצל בני האדם לחשוב, שגם אם יש חס וחלילה מידות מקולקלות, הרי שלימוד התורה וקיום המצוות, יישרו את האדם ויעשו אותו מוסרי. טעות חמורה זו יכולה להביא לידי כך, שאדם יתקלקל יותר ויותר. הרי אמרו רבותינו: "זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות" (יומא עב:).
לדוגמא: ניקח אדם שאינו מבין באופן מוסרי מדוע רע הדבר לדבר לשון הרע. כאשר אדם כזה יבוא ללמוד הלכות לשון הרע, הרי שייפגש במקרים שבהם לפי ההלכה אסור לדבר לשון הרע. ומקרים שבהם מותר לדבר לשון הרע, ולפעמים ישנם גם מקרים קיצוניים שבהם מצווה להודיע את רעתו של חברו. אדם כזה יהפוך להיות המומחה העולמי לכל המקרים שבהם מותר לדבר לשון הרע, וימצא לעצמו, דרכים לדבר לשון הרע יום ולילה בלי לעבור על ההלכה. אמנם על ההלכה לא יעבור אבל מידות רעות בנפשו בוודאי שיקנה. ולכן מן הראוי לעסוק הרבה ביסודות של מסכת אבות במיוחד בדורנו על מנת שהתורה תהיה לברכה, ולא להפך חס ושלום.
(למהות מסכת אבות/הרב אורי שרקי)
7.מדוע נשנתה בסדר נזיקין?
א.חשיבות המסורת מדור לדור:
וכאשר נשלם לו מה שהיה צריך אליו השופט התחיל באבות, ועשה זה לשני עניינים,
האחד, כדי להודיע שההסכמה והקבלה אמת ונכונה, וקבלוה עם מעם, ולפיכך ראוי לכבד החכם מהם ולהושיבו במעלה נכבדת בשביל שהגיעה ההוראה אליו, שהוא בדורו כמו אלו בדורם, וכן אמרו (ר"ה כה.) אם באנו לחקור אחר בית דינו של ר"ג וכו', ואמרו (שם) שמשון בדורו כשמואל בדורו. ובעניין זה יש מוסר גדול לבני אדם, שלא יאמרו מדוע נקבל משפט פלוני, או תקנת דיין פלוני, ואין הדבר כן, שהמשפט אינו לפלוני השופט אלא להקב"ה שצווה אותנו בו כמו שנאמר "כי המשפט לאלהים הוא"(דברים א, יז), אבל הכל משפט אחד וקבלוהו איש מפי איש על הדורות החולפים.
ב. חשיבות המידות הטובות לדיינים העוסקים בדיני נזיקין:
והעניין השני שהוא רצה לזכור במסכתא זו מוסר כל חכם מן החכמים עליהם השלום כדי שנלמד מהם המידות הטובות, ואין אדם צריך לזה הדבר כמו הדיינין, שעמי הארץ כשלא יהיו בעלי מוסר אין ההזק לכל ההמון, אלא לבעליו בלבד, אבל השופט כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע יזיק עצמו ויזיק לבני אדם, לפיכך היה תחילת דבריו במסכת אבות מוסר הדיינין כמו שאמר הוו מתונים בדין, וצריך שיווסר השופט בכל העניינים שיש במסכת אבות כגון שיהיה מתון בדין, ואל ימהר פסק דין, שאפשר שיהיה בדין ההוא עניין נסתר כמו שאמרו עליהם השלום דין מרומה.
(הקדמת הרמב"ם למשנה)
ג.במקור היתה בסוף הש"ס אבל הוקדמה לסוף נזיקים היות וקדשים וטהרות היו פחות נוגעות ונלמדות בגלות באין בית מקדש:(ע"פ יחל ישראל לרב לאו מבוא ע"מ כ-כא)
ואחל החבור הזה במסכת ברכות בשכבר נתפשט המנהג להעתיק עניניה ממקומם ר"ל מסדר זרעים והתחברם עם סדר מועד וגם שם כבוד תנחל ותשב ראש כמלך בגדוד והסבה באלו הדברים אמנם צריך שתדענה בטרם נחל לדבר דרך הקדמה לידיעת כללי הספר והוא שמצד שלא הורגל הלמוד רק בג' הסדרים ר"ל מועד נשים נזיקין ונעזבו השלשה האחרונים ר"ל קדשים טהרות זרעים עזיבה מוחלטת רק לאחד מעיר ושנים ממשפחה למיעוט צרך ידיעתם באלו הזמנים ולרוב עומק עניניהם מזה הצד ראו בימי הגאונים להעתיק משאר הסדרים מסכיות ידועות להיות ידיעתם הכרחית כשאר המסכיות שבג' הסדרים הרגילים בלימוד ואולי יותר מהרבה מהן והן מסכת ברכות מסדר זרעים וחברוה בסדר מועד ומסכת חולין מסדר קדשים וחברוה גם כן בסדר מועד ומסכת נדה מסדר טהרות וחברוה בסדר נשים וכן נתחדש בימי הגאונים סדור המסכיות באלו הג' סדרים וזה שרבינו הקדוש ע"ה חלק כל מיני התלמוד לו' חלקים גדולים וסדר הסדרים והמסכיות על הדרך אשר אומר:
(הקדמה לבית הבחירה למאירי)
ד.אחרי החיובים מצד בין אדם למקום ולחברו נכנסת מסכת אבות שיש בה מ-3 המעגלים - ולפני סדר קדושה וטהרה שזה בין אדם לעצמו:
ולי נראה טעם פשוט, שאחר שקבע התלמוד כל סדרי זרעים, מועד, נשים ונזיקין שרובם ענינם מתיחסים בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, והם קבועים ומיוסדים על יסוד דיני התורה ומשעבדים מצד הדין לכל איש מישראל -- אחר זה קבעו מסכת זו, אשר תכלכל דינים וענינים כאלה שאפשר לייחסם רק למדות
יפות, לחוקי ארחות יושר, הצנע לכת ומוסר השכל, והם נכללים בשם כללי ,"לפנים משורת הדין", כלומר, לפנים משורת הדין היסודי והחיובי, ובכל זאת ראוים להחזיק בהם ולערוך את כל החיים על פיהם.
(ברוך שאמר- פרקי אבות/ברוך הלוי עפשטיין( בעל התורה תמימה) , הקדמה כוללת למסכת ע"מ ז)
ה.המשנה מטרתה הלכה למעשה לכאורה:
עצם זה שהיא במשנה שהיא ספר הלכה זה פלא ללמדך שהיא מוסר ע"פ ההלכה ולכן היה סביר שתופיע בתחילתו או סופו ולכן סביר שהופיעה בסוף נזיקין שזה רוב הש"ס הלרוונטי הלכה למעשה בימנו כשאין בית מקדש(ענ"ד ע"פ ג)
ו.מידות רעות מובילות לנזק לזולת ולעצמו :
גם עשיית המעשה הלא מוסרי היא סוג של נזק ולכן נשתנה בנזיקין (ענ"ד)
8. הטעם לקריאת מסכת אבות בשבת במנחה- לכבוד משה רבנו שנפטר בשעת המנחה
ולכך אין אני אומר ואני תפלתי וגו' וצדקתך שאומר לאחר מנחת שבת משום צידוק הדין אומר אותו ומשום כבודו של משה רבינו שנפטר באות' שעה במנחת שבת. והכי אמר רב שלום גאון בשבת במנח' מותר לעסוק בתלמוד. ולא עוד אלא שמנהג בבית רבינו שבבכל /שבבבל/ לאחר תפלת המנח' בשבת שונין אבות וקנין תורה. ויש מהן שהורגלו להקדים מנחת שבת להתפלל מבעוד יום. ועד תפלת ערבית ישב בדד וידום. ומכל מקום לעסוק בדברי תורה טפי עדיף ואל יעמוד בטל. ומה שאין עוסקין לא מפני שאסור אלא משום כבוד משה רבינו ע"ה שנפטר באות' שעה ולפיכך הן בטילין ולקיים נשיא שמת כל מדרשות בטילין. ולפיכך הן בטילין. ולפיכך נתנו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הטובים. ובכך הוא יהיה לו מנוחה טובה
(ספר ליקוטי הפרדס מרש"י פירוש קדיש)
ד2.נצר מטעי רומז על גלגול חוזר- נצר ונטיעה ושוב נצר ונטיעה:
כל ישראל יש להם חלק לעה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים וכו'. פירש הרב מהר"ר יהודה הכהן ז"ל איש ירושלם תובב"א דידוע דהחוטא נתקן ע"י גלגולים וז"ש כל ישראל יש להם חלק לעה"ב כלומר אחר גלגולים וגהינם שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכי תימא איך אפשר דכל ישראל כלם צדיקים והא חזינן דיש בכלל ישראל שאינם ראוים ואיך קרי לכלם צדיקים וגם קאמר ירשו ארץ. לז"א נצר מטעי רמז סוד הגלגול אחר שהוא נצר יפה ענף אני חוזר ליטע אותו הרבה פעמים וזהו מטעי לשון רבים. עכ"ד. ואפשר לסיים הכתוב במ"ש חכמי האמת דאם לא היה צד תקון בג' פעמים כלל אינו מתגלגל עוד והיינו דקאמר אימתי אני אומר נצר מטעי לשון רבים כשמעשה ידי להתפאר שיש צד תקון בכל פעם ולא קלקול ח"ו:
8. הטעם לקריאת מסכת אבות בשבת במנחה- לכבוד משה רבנו שנפטר בשעת המנחה
ולכך אין אני אומר ואני תפלתי וגו' וצדקתך שאומר לאחר מנחת שבת משום צידוק הדין אומר אותו ומשום כבודו של משה רבינו שנפטר באות' שעה במנחת שבת. והכי אמר רב שלום גאון בשבת במנח' מותר לעסוק בתלמוד. ולא עוד אלא שמנהג בבית רבינו שבבכל /שבבבל/ לאחר תפלת המנח' בשבת שונין אבות וקנין תורה. ויש מהן שהורגלו להקדים מנחת שבת להתפלל מבעוד יום. ועד תפלת ערבית ישב בדד וידום. ומכל מקום לעסוק בדברי תורה טפי עדיף ואל יעמוד בטל. ומה שאין עוסקין לא מפני שאסור אלא משום כבוד משה רבינו ע"ה שנפטר באות' שעה ולפיכך הן בטילין ולקיים נשיא שמת כל מדרשות בטילין. ולפיכך הן בטילין. ולפיכך נתנו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הטובים. ובכך הוא יהיה לו מנוחה טובה
(ספר ליקוטי הפרדס מרש"י פירוש קדיש)
9.מסכת אבות כתובה כמעט כולה בעברית למעט 3 משניות שכתובות בארמית:
- דברי הלל: "נגד שמא, אבד שמה. ודלא מוסיף, יסיף. ודלא יליף, קטלא חייב. ודאשתמש בתגא, חלף"
- "על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון"
- "בן בג בג אומר: הפוך בה והפוך בה, דכולא בה. ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומנה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא
10."הוא היה אומר" (הביטוי נשגר 21 פעם במסכת אבות!) - הכוונה שהוא היה מה שהוא היה אומר( הביטוי ההפכי ל- קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים)
אומר שמעון הצדיק (שם): "הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד": "על התורה" - יש התגלות. "על העבודה" - יש סדרי עבודה במקדש. "ועל גמילות חסדים" - תיקון החברה האנושית. הסבירו בעלי המוסר שפירוש הביטוי "הוא היה אומר": הוא היה מה שהוא אומר. כלומר שמעון לא רק הסתפק באמירה בלבד שיש צורך בתורה, עבודה, וגמילות חסדים כדי שהעולם יתקיים, אלא הוא בעצמו היה ראש הסנהדרין - כך שעמוד התורה עבר דרכו. והוא היה גם כהן גדול - כך שעמוד העבודה עבר דרכו. ובתור מנהיג האומה היה אחראי על "לשכת חשאין", קופת הצדקה הגדולה במקדש - כך שעסק בפועל בגמילות חסדים. הרי לנו אדם שידע לקלוט את כל עומק המסרים של הדורות הקודמים ולתרגמם לדורות הבאים.
(פרקי אבות (א'-ב') - שמעון הצדיק/הרב אורי שרקי)
11.מסכת אבות סובבת סביב 3 מעגלי הכרת המציאות- בין אדם לחברו ,בין אדם למקום ובין אדם לעצמו:
שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג' שלימות כוללים הכל
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ , וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה . הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
(אבות א,א)
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:
(אבות א,ב)
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם :
(אבות א,יח)
הוו מתונים בדין- לעצמו
העמידו תלמידים הרבה- לחברו
עשו סייג לתורה- למקום
תורה-לעצמו
עבודה- למקום
גמילות חסדים-לחברו
האמת- למקום
הדין- לעצמו
השלום-לחברו
12.הקדמה בכל פעם לפני קריאת הפרק ממסכת אבות :"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"
כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה , וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם, וְאֶפִּיקוֹרֶס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר (שמות טו) כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו:
(סנהדרין פרק י משנה א)
א.מהו עולם הבא?
א1.קיימות שתי גישות להבנת הביטוי "העולם הבא" בדברי חז"ל:
- גמול העולם הבא הוא לנשמה בלבד, ותחילתו מיד לאחר המוות, לאחר היפרד הנשמה מהגוף ("עולם הנשמות"). נציגה המובהק הוא הרמב"ם.
- גמול העולם הבא הוא לגוף ולנשמה יחד, ותחילתו בתחיית המתים, עם שובה של הנשמה אל הגוף ("העולם המתוקן"). נציגה המובהק הוא הרס"ג.
(אליבא דויקיפדיה)
א2.עולם הבא- עולם הנשמות שאחרי העולם הפיזי הזה:
העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת. הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה. ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה. כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן. כך אמרו חכמים הראשונים (גמרא ברכות יז-א) ''העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה'' ולא תשמיש (גמרא ברכות יז-א) ''אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה''. הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה. וזה שאמרו צדיקים יושבין דרך חידה אמרו. כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה. וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן והיא העטרה שלהן כענין שאמר שלמה (שיר השירים ג-יא) ''בעטרה שעטרה לו אמו''. והרי הוא אומר (ישעיה לה-י) ''ושמחת עולם על ראשם'' ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה. ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה שיודעים ומשיגין מאמתת הקב''ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל:
זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבא אותו העולם. אין הדבר כן. אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר (תהילים לא-כ) ''אשר צפנת ליראיך פעלת'' וגו' ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה:
וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא. אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל. וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד:
(הלכות תשובה פרק תשיעי הלכה ב)
א3.עולם הבא- העולם שאחרי תחיית המתים:
וזה מורה כי העולם הבא הוא עולם השכר לאותן שהקדוש ברוך הוא מחיה בתחיית המתים ואינן על עולם הנשמות שקרינו אותו גן עדן אלא עולם התחיה
(שער הגמול להרמב"ן אות נה )
א4.העולם הבא- כל המדרגות שבאות לאדם לאחר המוות:
המדרגה הגדולה האחרונה שהיא חיי העוה"ב לא יזכה אליה כל אדם אלא הצדיקים הגמורים ולאחר תחית המתים כי אותם הצדיקים שגלוי וידוע לפניו יתברך שמה שלא יכלו לקיים את התורה כלה לא היו מפני רוע בחירתם אלא או מפני עול הגלות ומעיקים אשר מחוץ או מפני סבה אחרת כמשה ואהרן שלא יכלו לקיים את התורה כלה רוצני לומר מצות התלויות בארץ לפי שלא נכנסו לארץ ואלו יזכו לתחיה ואז יקיימו כל המצות התלויות בארץ והמצות שלא יכלו לקיים בחיים הראשונים ומתוך כך יזכו למדרגה הגדולה האחרונה שהיא חיי העוה"ב:
וע"כ נראה שארבעה זמנים חלוקים זה מזה הם לקבול השכר והם העוה"ז והעוה"ב אחרי המות אם קודם תחית המתים ואם אחר תחית המתים וימות המשיח ותחית המתים ושכר כל אחד מתחלף לאחר ויש מי שיזכה לקבל שכרו בכלן כצדיקים הגמורים ויש מי שיזכה לקבל שכר בעוה"ז בלבד והם הרשעים שמשלמים להם שכר מעוט המעשים טובים שבידם בעוה"ז כדי להענישם בעוה"ב ויש צדיקים שלא יזכו לקבל שכר בעוה"ז ויזכו לחיי העוה"ב מיד אחר המות בלבד ולא לתחית המתים ויש שיזכו גם לתחית המתים ויש שיזכו לימות המשיח ג"כ:
ומה שנזכר בתפלת יוצר של שבת ארבעה לשונות מתחלפים לקבול השכר יראה שהם ארבעה מיני שכר על דרך שכתבנו שאמרו אין ערוך לך ואין זולתך אפס בלתך ומי דומה לך ופרשו מיד אלו הארבע לשונות על הארבעה זמנים החלוקים לארבעה מיני השכר ואמרו
אין ערוך לך ה' אלהינו בעולם הזה
ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב
ואלו הם השני זמנים הכוללים לקבול השכר
ואח"כ פירשו מבחר השכר שבעוה"ז שהזכיר ראשונה ואמרו
אפס בלתך גואלנו לימות המשיח
ואח"כ מבחר השכר שבעוה"ב אחר המות שהוא בתחית המתים
והזכיר אחר העוה"ז העוה"ב לפי שהוא בא מיד אחר המות לכל אחד ואחד קודם ימות המשיח ותחית המתים וזה מסכים יותר לדעת הרמב"ם ז"ל שאם כדברי הרמב"ן ז"ל היה לו להזכיר גן עדן אחר העוה"ז שהיא המדרגה הבאה אחר העוה"ז ולא חיי העוה"ב שהיא האחרונה שבמדרגות לפי דבריו אבל אחר שלא הזכיר גן עדן כלל יראה שלשון עוה"ב כולל כל המדרגות הבאות לאדם אחר המות והזכיר חיי עוה"ב שהיא הנבחרת שבכולן:
(ספר העקרים - מאמר רביעי פרק לא )
א5.שבת היא מעין עולם הבא נקודת השלמות בזמן, 1/60 מהעולם הבא:
איה היא הדרך לעוה״ב? הבה ננסה למצוא את הדרך לשבת, ובאותה הדרך נוכל להתקרב גם לדרך העוה״ב. ״ויכולו השמים והארץ וכל צבאם״ – הרי שענין השבת הוא שהכל נעשה בשלימות ולא חסר עוד כלום. כל הבריאה וכל אשר בתוכה, אף המלאכים הקדושים, וכל הנכלל בבחינת ׳צבאות יתברך׳ – הכל נשלם עם בוא יום השביעי. הרי שגדרה של שבת הוא השלימות… אך דבר זה נדרש מהאדם, שהתדבקותו בקדושת השבת תהיה כה גדולה לא ימצא בנפשו שום נטיית רצון להרהר בו כלל. כי לעומת עוצם קדושת השבת כל דברי העולם הזה כאין וכאפס נחשבים לו: כי כולם כאחד אינם אלא הכנות לתכלית, והשבת הרי היא התכלית הרוחנית של הבריאה עצמה…. השבת היא בחינת הדבקות והרוחניות, ושלימותה היא בתוך עצמה ולא חסר בה כלום מבחוץ. ועל כן לא שייכת בה בחינת זמן, שהוא הגבלה וחסרון, כבחול, כי ככל אשר תתאמת השבת באדם, בה במדה יוצא הוא אל בחינת למעלה מן הזמן. וזהו שאחז״ל ״כל המענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים״. פירוש: מי שזוכה לגדרה של השבת, ואין לו כל צורך בעניני חול, וגם לא יתענג בעולם הזה אלא בענגו את השבת, וכבוד השבת – הרוחניות והשגתה – הוא הוא תענוגו האמיתי, הרי הוא יוצא ממצב וההגבלה אל מצב אי-ההגבלה. ברכת השבת היא ההתפשטות מקטנות הדעת המוגבלת במושגי העולם הזה אל עולם הרוחניות שהוא הנחלה בלי מצרים, וזהי הדרך אל העולם הבא… נמצת למד כי גדר השבת הוא להסתלק מהערכים השליליים המוגבלים של הגשמיות. ואיסורי המלאכה על כל גדריהם גם הם מבחינה זו. וזהו מ״ש חז״ל (ביצה טז.) שכל המצוות נתנו בפרהסיא חוץ משבת שניתנה בצנעה שנאמר ״אות היא ביני וביניכם״. ופירשו בגמרא שמתן שכרה לא נתגלה. וכתב הר״י גיקטיליא ז״ל שמתן שכרה לא יתכן לגלותו כי הוא קדושת השבת שבפנים הלב, שהוא הוא עצם העולם הבא.
(מכתב מאליהו/הרב אליהו דסלר חלק ב)
ב.מנהג קדום היה לקרוא את כל פרק חלק בשבת הסמוכה לשביעי של פסח כשיש 7 שבתות בין פסח לשבועות:
ומכאן אתה למד למה נסמך פרק חלק לדסליק מניה אף על פי שהפסיק בנהרגין דוק ותשכח. ומסתברא לן שבדורות הראשונים היו קורין תחלת אותו הפרק בארץ ישראל באסרו חג הפסח שחל בשבת עד סוף מחלוקתם של רבי אליעזר ורבי עקיבא גבי עשרת השבטים שכלן אסופות מן הברייתות כמו פרק קנין תורה ודומה למה שמפטירין בחול המועד של פסח בתחיית המתים דקיימא לן בניסן עתידים לחיות ומתחילין אבות לשבת הבאה ולעולם לא היו קורין כל ישראל ומשה קבל כי הדדי אף על פי שהאחרונים לא דקדקו בכך.
(רמ"ע מפאנו, ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק א פרק יט )
ג.למה נאמר כהקדמה לפרקי אבות ?
ג1.לתת תכלית לכל הדרישות והתביעות המוסריות של המסכת:
ועוד ראוי ליתן טעם למה שנהגו להקדים משנת כל ישראל בתחלת המסכתא הזאת והנה הרב רבי משה אלמושנינו ז"ל כתב בזה וז"ל למה תקנו ונהגו להקדים משנת כל ישראל וכו' בתחלת המסכתא הזאת ולא עוד אלא שנהגו לאמרה בתחלת כל פרק ופרק מהם מדי שבת בשבתו. אמנם להתיר הספק הזה נקדים הקדמה והיא כי לכל פעולה שיפעל האדם ראוי להקדים אליה התכלית המתכוין בה אשר היא תחלת תכלית המחשבה וזולת זה הוא פועל בטל מלבד זה אם ירצה האדם להנהיג לחבירו בדרך אחר אם לא יודיעהו תחלה תכלית הדרך ההוא לא ילך בה בשמחה ובטוב לבב רק בדאגה ובעצבון בהיותו בלתי מצייר תכלית פעולתו וצריך עוד לידע בתחלת הפעולה השלמה קלות השגתו כי כפי קלות השגת התכלית תגדיל שמחת הפועל אותה וכפי שיעור וגודל השמחה יהיה הזריזות והתנועה אליו על כן ראו מתקני קריאת המסכתא הזאת בזמן הנזכר להקדים התכלית וקלות השגתו בעשיית הפעולות השלמות וקיום המוסרים בכל פרק ופרק מהפרקים הנזכרים והוא השגת החיים הנצחיים והם חיי העוה"ב ואמר שכל איש אשר בשם ישראל יכונה לא תמנע ממנו השגת העוה"ב וזה שאמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כי ישראל הוא שם מורה על שלמות ויושר שכל האיש הישראלי, עד כאן לשונו:
(מדרש שמואל על מסכת אבות, הקדמה)
ג2.לחזק החלשים מעבירות שבידם:
ודין והן הנהיגו להתחיל בה כל ישראל יש להם חלק. כלפי שהתחלה יפה היא. וכדי להמשיך לב עמי הארץ שלא יתייאשו מן התשובה ומן הגאולה לומר שאבדה תקוותם מחמת קצת עבירה שבידם
(מחזור ויטרי, פרקי אבות א׳:א׳)
ועוד אני אומר טעם אחר לזה כי בהיות שכל המוסרים הללו ניתנו למשה מסיני והאדם צריך לקיימם ואפשר שכשישמע האדם יכבד עליו עול כובד המשא ואולי יתיאש מן הרחמים בחשבו שלא יזכה לחיי העולם הבא עד שיקיים כל מילי דאבות ויראה בעיניו כי אפי' מעט מזעיר ממילי דאבות קשה לקיימם לאדם וכ"ש כולם ויתיאש לומר שאי אפשר לו לזכות לחיי העוה"ב לכן הקדימו הבבא הזאת ללמד דעת את העם שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואף אם לא יקיימו כל מילי דאבות שאי אפשר לכל ישראל שיקיימו את כלם ואעפ"כ יש להם חלק לעולם הבא. ובודאי לא פליגי תנאי דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא עם התנאים שנשנו במסכתא זו ומה שדברו במסכתא זו הוא להיישיר את האדם כדי שיהיה חסיד שהוא לפנים מן השורה. וכן דייקו רז"ל בדבריהם שאמרו מאן דבעי למהוי חסידא וכו' ולעולם אף מי שלא יקיים כולם יש להם חלק לעולם הבא:
(מדרש שמואל על מסכת אבות, הקדמה)
ג3.לחזק עם ישראל ולתת לו "גאוות יחידה" בגלות:
וקבעו המשנה בתחילה, כי ראו חכמי הדור גלות ישראל וצרותם באורך הגלות המר הארוך הזה, וקבעו דברים אלו לנחם אותם על לבם וידעו מעלתם הגדולה העליונה, ואם בני אדם שהם האומות שמחים בהצלחתם ובעשרם, יש להם לישראל לשמוח בחלקם ובהצלחתם האחרונה.
(ספר דרך חיים - הקדמת המשנה )
ד.כל ישראל? והרי יש כאלה שאין להם חלק
ד1.יעבור גלגולים הרבה ובסוף יתוקן:
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. הנה כבר ידעת סוד גילגולי האדם ואיך שהוא מתגלגל מדומם לצומח וגו' עד שסוף סוף הוא נתקן. וז"ש התנא כל ישראל וגו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום טעם זה שהקב"ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו תקנם בא בעל המשנה לתרץ שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם וגו' כלומר אחר מיתוק עוונם ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותיו וכל הנופח מעצמו הוא נופח. מהר זל"ה:
(ספר ליקוטי הש"ס, האר"י, מסכת אבות)
כל ישראל יש להם חלק לעה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים וכו'. פירש הרב מהר"ר יהודה הכהן ז"ל איש ירושלם תובב"א דידוע דהחוטא נתקן ע"י גלגולים וז"ש כל ישראל יש להם חלק לעה"ב כלומר אחר גלגולים וגהינם שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכי תימא איך אפשר דכל ישראל כלם צדיקים והא חזינן דיש בכלל ישראל שאינם ראוים ואיך קרי לכלם צדיקים וגם קאמר ירשו ארץ. לז"א נצר מטעי רמז סוד הגלגול אחר שהוא נצר יפה ענף אני חוזר ליטע אותו הרבה פעמים וזהו מטעי לשון רבים. עכ"ד. ואפשר לסיים הכתוב במ"ש חכמי האמת דאם לא היה צד תקון בג' פעמים כלל אינו מתגלגל עוד והיינו דקאמר אימתי אני אומר נצר מטעי לשון רבים כשמעשה ידי להתפאר שיש צד תקון בכל פעם ולא קלקול ח"ו:
ולפי דרך הרב הנזכר ומה שכתבנו יובן הקרי וכתיב דכתיב נצר מטעו וקרינן מטעי ואפשר דרמז מש"ה פעמים ג' עם גבר ולזה כתיב מטעו רמז לגלגול אחד שהיה נצר כמדובר ואח"ך מטעי תרתי לרמוז הג' פעמים שיבא בגלגול ואם יש צד תיקון עוד יוסיף כהנה וכהנה ואם לא יש תקון בהם אלא קלקול לבד אז אינו מתגלגל עוד ולרמז הג' פעמים כתיב מטעו וקרי מטעי כאמור
(פתח עינים לחיד"א, סנהדרין דף צ ע"א)
ד3.כל ישראל יש להם חלק - כולל אלה שאין להם חלק(זמנית):
מה פרוש הדברים שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא? והלא המשנה בעצמה מוסרת לנו לאחר מכן רשימה של אנשים שאין להם חלק לעולם הבא, והם מישראל: "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא..."? פרושים רבים נאמרו, אלא שאם נהיה צמודים לפשט, נהיה מוכרחים לומר כך: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, בין אלה שיש להם חלק ובין אלה שאין להם חלק. כי הרי בסופו של דבר הסגולה הישראלית מכריחה את האדם באיזו שהיא צורה להגיע לחיי העולם הבא, הן ע"י ייסורים הן ע"י גלגולים אבל בסופו של דבר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. וזהו עומק הכוונה של הברייתא במסכת סנהדרין האומרת שגם אלה שנאמר במשנה "שאין להם חלק לעולם הבא", בכל זאת מצאו להם איזו שהיא זכות, ובסוף הגיעו לחיי העולם הבא.
(מסכת אבות - "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"/הרב אורי שרקי)
ד4.לכלל ישראל יש חלק מעולם הבא- הפרט נידון על פי מעשיו:
לא נאמר כל אחד מישראל יש לו חלק לעולם הבא, אלא נאמר "כל ישראל". האומה בכללה - האומה הישראלית, היא אומה השייכת אל הנצח. כל אחד ואחד באופן פרטי - יכול ליישם בחייו הפרטיים את מה שמתחייב מתוך שייכותו אל האומה, יכול גם שלא ליישם. אבל האומה בכללה, כיֵשוּת היסטורית, שייכת אל הנצח. לעומת אומות העולם, שֶכְּיֵשוּת היסטורית אין להם חלק בנצח. כמו שאמרו בגמרא (ירושלמי שביעית פ"ד ה"ג) על הפסוק "ולא אמרו העוברים ברכת ה' עליכם" (תהילים קכט ח) - מי הם העוברים? אלו אומות העולם שעוברים מן העולם, לעומת עם ישראל שאינו עובר מן העולם. ולכן כל ישראל כאומה ככלל, יש להם חלק לעולם הבא - ועל זה נאמר "שנאמר "ועמך כולם - צדיקים". כשהם כולם ביחד אז הם צדיקים. כשכל אחד ואחד מישראל הוא לבדו אז הוא או צדיק או בינוני או רשע. אבל עמך כולם כישות קולקטיבית יש להם חלק לעולם הבא - כולם צדיקים.
(מסכת אבות - "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"/הרב אורי שרקי)
ה.יש להם - היה צריך להיות יהא להם- יש להם מראש כי מי שיש לו לאו רוצה לאבד מה שכבר זכה לו יותר מאשר מי שרק מובטח לו עתידית:
מה שמפרשים ההקדמה לפרקי אבות כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דלכאורה הול"ל יהי" להם חלק לעוה"ב אלא דדרך העולם הוא אם אדם רוצה להשיג דבר שיש בו ריוח גדול והון רב אז לא יחוש על טרחתו ולא ינוח ולא ישקוט עד אשר ישיג את הדבר אבל אם הריוח קטן אז לא יטריח את עצמו כ"כ ואף באופן שהריוח גדול אם כל הדבר מוטל עדיין בספק לא יטריח את עצמו כ"כ על הספק אמנם אם יש לו כבר החפץ וכבר זכה בו רק שיש חשש שיוכל להפסיד את החפץ אז אינו חושש על טרחתו ורוצה להציל את שלו אף אם הדבר מוטל בספק והנה חכמינו ז"ל מלמדים אותנו בפרקי אבות הרבה דברי מוסר והנהגות טובות אשר ילכו בהם כדי שע"י יזכה האדם לחיים נצחיים בין הצדיקים הנהנין מזיו השכינה ואם אמור יאמר האדם הלוא המלאכה מלאכת הקודש מרובה ומי יעלה בהר ה' להיות מתעטף בכל מדות שמנו חכמים השכר שכר עוה"ב מוטל בספק אם כה בו ומי יטריח כל כך על דבר שרחוק ממנו שיזכה לזה לכן הקדימו חז"ל לומר לנו כל ישראל יש"' לו כבר חלק לעו"ה ואם כבר יש לו וזכה בו אז יעשה כל מה שביכלתו שלא יפסידו ויחזיק באשר לו בכל כוחותיו
(תורת מהרי"ץ שלח לך ד"ה עלה)
{מארי יחיא בן יוסף צאלח (מכונה: מהרי"ץ, או: מהר"י צאלח, חשוון ה'תע"ד – כ"ח בניסן ה'תקס"ה, 1713 – 27 באפריל 1805), היה מגדולי חכמי יהדות תימן במאה ה-18, וראב"ד בבית הדין הגדול בצנעא.[1]}
ה.לכל אחד יש חלק אבל לא אותו חלק
ה1.חלק קטן או גדול- בהתאם למעשיו:
יש גן עדן אחד לכולם-
כן, אבל יש מדרגות לכל אחד. נכון יש עולם אחד לכולם אבל יש מדרגה לכל אחד ולכן המשנה אומרת: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", לא אמרו שזה אותו חלק. כל אחד חלק. כל אחד עם הפרק שלו זה נקרא פרק חלק.
(תמלול שיעור "שערי אורה 21" /הרב יהודא ליאון אשכנזי)
ולכאורה צריך להבין כפל הלשון "מקדש שביעי כראוי, שומר שבת מחללו", ויש לבאר, דקידוש השבת כראוי קאי על אותם האנשים שמקדשים את השבת במעשיהם ודיבוריהם ומחשבותיהם, ואינם מסיחים דעתם מקדושת השבת והם נקראים מקדשי שביעי כראוי, וישנם אנשים שנזהרים בשבת רק שלא לחלל אותו במעשה, אבל אינם שמים על לבם לקדשו כראוי בדיבור ובמחשבה והם נקראים שומרי שבת מחללו, ואף שלשניהם יש שכר שמירת השבת אבל בכ"ז אינו דומה שכרם זל"ז, וזהו מ"ש שכרו הרבה מאד על פי פעלו, ששכרו של כל אדם הוא כפי פעלו, אם הוא ממקדשי שביעי כראוי לו, יש לו שכר גדול יותר ממי שהוא רק משומרי שבת מחללו, ואף שלשניהם יש להם חלק לעוה"ב אבל ישנם שמה מדרגות מדרגות, ומצינו ג"כ בחז"ל שהיו משתוקקים לדעת כל אחד מקומו בגן עדן באיזה מקום יהי' יושב ובאיזה חברייא יהי' מחובר כי מדרגות מדרגות יש, (כדאיתא בב"מ (פ"ה ע"ב) אמר ר' זירא אמש נראה לי ר' יוסי בר' חנינא, אמרתי לו אצל מי אתה תקוע א"ל אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל מי אצל ר' ינאי ור' ינאי אצל מי אצל ר' חנינא, ור' חנינא אצל מי אצל ר' חייא, אמרתי לו ור' יוחנן אצל ר' חייא לא, אמר לי באתר דזיקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן:
(ספר בית ישראל לרבי ישראל מאיר הכהן מראדין( החפץ חיים) - פרק ב )
אמנם ראיתי לרב חפץ חיים זצוק"ל, שביאר בזה ביאור נחמד ואני ארחיבהו, והוא שלכל אחד מישראל יש לו חלק לעולם הבא, כלומר, מגרש ריק ועליו לעבדו ולטפחו ולשתול בו אילנות טובים ופרחים יפים שיתנו ריח טוב, ריח גן עדן. ובכן הדבר מובן אם האדם עושה מצות ועוסק בתורה, הריהו שותל לו שם שתילים יפים אשר מהם יתענג ויהנה. אם תרצה לדעת כמה ערך יש לריח גן עדן עיין במסכת בבא מציעא דף קי"ד ע''ב, ברבה בר אבוה שקלטה גלימתו ריח גן עדן ומכרה בשלוש עשרה אלף דינרי זהב, צא ולמד מה זה עולם הבא. ובכן אם אדם עושה מעשים טובים בעולם הזה זוכה ושותל שתילים יפים בעולם הבא, וכשהוא הולך לעולם האמת ומוצא שם שתילים יפים ונהדרים וריחם הטוב הולך למרחקים, ריח שמחיה נפשות עצובות ומעורר שמחה גדולה שאין לתאר כמו שאמר הכתוב "עין לא ראתה אלוהים זולתך למחכה לו'' (ישעיה סד, ג) הרי שהוא שמח ואומר "מעשה ידי להתפאר". שהרי זה בא לו מכח מעשה ידיו שעשה בעולם הזה, השכים והעריב לבתי כנסיות ולבתי מדרשיות, נתן צדקה ועשה חסד עם הבריות וכן כל כיוצא בזה, אבל אם לא עשה כן, והוא הולך לעולם הבא ורואה שדהו (כלומר חלקו) בגן עדן שדה בור, אין בו אילנות ולא פרחים טובים ולא ריחות טובים, כמה מן הבושה מגיע לו, איזו חרפה ואיזו בושה ה' ישמור.
(ע"פ הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל)
ו. מדרגות בהשגת העולם הבא:
ו1.העולם הבא הוא מתנה טובה שנקנית בייסורין
(ברכות ה.): "תניא רשב"י אומר ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולם לא נתנם כי אם על ידי יסורין ואלו הן, תורה וארץ ישראל ועולם הבא".
יש מעלות שהן בטבע האדם, לפי שורש יצירתו באשר הוא אדם, להשיגן. וכיון שהן שוות לטבע א"צ יסורין כדי לזכות אליו. אמנם לזכות למעלה שהיא חוץ לטבע, ולמעלה מן הטבע, אין כוחות הגוף שהם טבעיים מוכנים לזה כ"א ע"י יסורין. כענין הנבואה שכשהיתה חלה, היו אבריהם מתפרקים, כמו שביאר הרמב"ם ביסוה"ת וכמו שהפסוקים מורים בדניאל ועוד במקומות רבים, והכל מפני שהנבואה היא מעלה עליונה חוץ לטבע, אין הגוף הטבעי מקבלה כ"א ע"י יסורים, שיותש חילו וישבר. ע"כ אלו הג' מעלות הם כולם למעלה מן הטבע. והנה האדם מורכב משכל, גוף ונפש. ומצד שלשתם יוכל להיות לו מעלות שוות אל הטבע, וגם יוכל להתרומם מעל חוקי הטבע בשלשתם. וישראל הכינם הקב"ה שבג' אלה יתעלו מעל עניני הטבע. מצד השכל, נתן להם התורה לרומם השלמת שכלם למעלה מכח הטבע. ומצד הגוף, א"י שהיא ארץ גופנית, ומ"מ יש בה כח קדושה סגולי למעלה מענין הטבע. ועוה"ב, מצד הנפש לזכות למעלה עליונה גבוהה מן הטבע, ע"כ כולם לא נתנו כ"א ע"י יסורין.
(עין איה על ברכות א לב)
ו2. נוחל העולם הבא- מחבר את העולם הזה לעולם הבא ברצף:
אמר רבי יוחנן שלשה מנוחלי העוה''ב אלו הן הדר בא''י והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבתות מאי היא דמשייר מקידושא לאבדלתא (פסחים קיג, ע"א)
*שלושת המעגלים בהם נידון האדם:
הדר בא"י- בין אדם לעצמו
המגדל בניו- בין אדם לחברו( בניו)
המבדיל- בין אדם לה'
(ענ"ד)
** 3 דברים שמייצרים רצף - נחל כמו נחל שאינ פוסק בין העולם הזה לעולם הבא:
הדר בא"י- קנה לעצמו נחלה בעולם הזה במימד המקום- א"י- שהוא הקרוב ביותר לעולם הבא
המגדל בניו- - קנה לעצמו נחלה( המשך) לנצח של התורה במימד האדם
המבדיל- -ממשיך את הנצח של שבת שהיא מעין עולם הבא גם בעולם הזה(מוצאי שבת)ע"י ההבדלה על היין - יצר רצף בין העולמות וממילא קנה לעצמו נחלה בעולם הבא גם כשהוא בעולם הזה במימד הזמן
(ענ"ד)
*** את"ה- א"י, תורה, הבדלה:
שם שלשה מנוחלי עולם הבא. נראה לי בס"ד טעם להני תלתא דאמרו רבותינו ז"ל שלשה נקנים על ידי יסורין והם תורה ארץ ישראל ועולם הבא וילפי להו מקראי,
ולכן הדר בארץ ישראל שקנה אותה כבר על ידי יסורין אז ממילא הוא מנוחלי עולם הבא. ומגדל בניו לתלמוד תורה דאמרו רבותינו ז"ל ברא מזכי אבא לעולם הבא.
והמבדיל על היין כמ"ש כי השבת הוא מעין עולם הבא וכמו שאמרו רבותינו ז"ל והיין רומז ליין המשומר בענביו שהוא סוד עולם הבא, ולכן המכבד את השבת שהוא מעין עולם הבא ביציאתו ביין הנה הוא מנוחלי עולם הבא. ונראה לי ראשי תיבות שלשה אלו אתה שהוא ראשי תיבות א'רץ ישראל ת'ורה ה'בדלה, ובזה יובן [תהלים כ"ז ד'] אחת שאלתי מאת ה' אתה אבקש שבתי בבית ה' וכו', ובזה יובן [תהלים כ"ג ד'] גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, הם שלשה הנזכרים שבעבורם אזכה לעולם הבא:
(בן יהוידע על פסחים דף קיג/א )
ו3.בן העולם הבא- אינו צריך סיוע מאחרים כדי להיכנס לעולם הבא ולכן הפועל הוא הווה מתמשך -כי הוא חי והווה עושה את זה כל הזמן ואז ממילא הוא נמצא בהוויתו כבר העולם הבא אז פשוט שלא יצטרך טובה מאחרים:
דאמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית (ברכות ד, ע"ב)
א''ר אבינא כל האומר {תהילים קמה-א} תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם (ברכות ד,ע"ב)
העונה יהא שמיה רבא מברך מובטח לו שהוא בן העולם הבא (ברכות נז,ע"א)
א''ר ירמיה בר אבא א''ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא (כתובות קיא ע"א)
תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר {חבקוק ג-ו} הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות:(נידה עג, ע"א)
מהספדו של אדם ניכר אם הוא בן עולם הבא. נראה לי בס"ד עפ"י מה שכתב רבינו האר"י ז"ל כל שנאמר בו בן עולם הבא אינו צריך סיוע מאחרים בעלייתו, אלא אדרבה הוא יהיה מסייע לאחרים להעלותם עמו, אבל הנאמר בו יש לו חלק לעולם הבא הנה הוא צריך לסיוע מצדיקים אחרים בעלייתו בסוד הבינה הנקראת עולם הבא, ולכן נאמר בו יש לו חלק והרוב הם מכת זו שאמור בם יש לו חלק לעולם הבא, לזה אמר התנא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ולזה אמר מהספדו של אדם ניכר אם הוא בן עולם הבא, רצונו לומר אם תראה אחרים בוכים עליו זה סימן שהוא הגיע למדרגת בן עולם הבא שיש ממנו סיוע והטבה לאחרים, לכן מדה כנגד מדה מתעוררת הבכיה באחרים לבכות עליו, וגם עוד נראה גם כן בודאי זה בחייו הטיב לאחרים, שהעלה תפילות ומצות שלהם למקום גבוה על ידי תפלה ומצות שלו ולכך בוכים עליו עתה דמזלייהו חזי
(בן יהוידע על שבת דף קנג/א )
ו4. יש שהם מזומנים לעולם הבא מיד לקבל חלקם בלי גלגולים וייסורים:
ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קלא ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה''ב ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה ההוא יומא לא אתא כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא
(כתובות קג ע"ב )
מזומן לחיי העולם הבא. תימה והלא כל ישראל יש להם חלק לעוה''ב ופירש הרב ר' מאיר כל היכא דאמר מזומן לחיי העולם הבא היינו בלא דין ובלא יסורין:(תוספות שם, ד"ה מזומן לחיי העולם הבא)
מזומן לחיי עוה"ב. והא דתנן (סנהדרין צ' א') כל ישראל יש להם חלק לעה"ב, היינו חלק בלבד אבל מזומן משמע שיש לו עיקר עה"ב ולא שיש לו חלק בלבד, שכ"כ רבי מזומן לחיי עה"ב, עד שאותם שהם מצורפים אליו בעת המיתה שבאותה שעה היה רבי קונה עה"ב, יהיו המצורפים אליו באותו שעה ג"כ מזומנים לחיי עה"ב:
האי כובס וכו'. נראה כי כובס זה רשע היה רק שהוא מוכן לתשובה, ולכך נקרא כובס שהוא מוכן להלבין את מלבושיו ומדותיו שיהי' נקי לעולם הבא, והיה מצער מאד על שלא הי' באשכבתי' דרבי וזה היה הכביסה מן החטאים כמו שאמר (קהלת ט') בכל עת יהיו בגדיך לבנים וכו'. ופי' נפל מאגרא, פירושו שהיה מצטער מאד והפיל נפשו למיתה, ובשביל כך מת בשביל שמסר עצמו למיתה בשביל גודל צערו וזהו דנפל מאגרא ומת כי הפיל עצמו מאגרא הוא מדרגת החיים ומסר עצמו למיתה. ולכך יצא בת קול שהוא מזומן לחיי עה"ב:
(מהר"ל חדושי אגדות על כתובות דף קג/ב )
בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק''ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב''ק ואמרה אשריך ר''ע שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה זו תורה וזו שכרה {תהילים יז-יד} ממתים ידך י''י ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך ר''ע שאתה מזומן לחיי העוה''ב
(ברכות סא,ע"ב)
ז. לעולם הבא ולא בעולם הבא כי רומז על כך שלכל אחד מישראל יש שער אישי(ישראל- יש רל"א שערים) שדרכו יכנס לחלקו בעולם הבא:
כבר אמרנו שמלת לעולם הבא רומז על הדבר המביא את האדם לעוה"ב והשכר הצפון לצדיקים לע"ל והיינו התורה והמצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולז"א שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ר"ל שלכל א' מישראל יש לו מדור ושער כל אחד לפי מדרגתו וכל חד לפום שיעורא דיליה בתורה ועבודה. וזה ישראל אותיות י"ש רל"א רומז על רל"א שערים של תורה כידוע לי"ח.
(עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק ראשון א׳)
{רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ (תצ"ז, 1736 – י"ד בתשרי תקע"ה, 1814) היה מחשובי האדמו"רים בפולין בתחילת המאה ה-19, מתלמידי המגיד ממזריטש ורבי אלימלך מליז'נסק, חיבר ספרים רבים בחסידות ובקבלה, ידוע בכינוי המגיד מקוז'ניץ (ביידיש: דער קאז'ניצער מגיד) ועבודת ישראל על שם ספרו. מייסד חסידות קוז'ניץ.}
כ"ב אותיות יסוד קבועות בגלגל ברל"א שערים, חזר גלגל פנים ואחור, סימן לדבר אין בטוב למעלה מ-ענ"ג ואין ברעה למטה מ-נג"ע. כיצד? שקלן והמירן: א' עם כולן וכולן עם א', ב' עם כולן וכולן עם ב', חוזרות חלילה, נמצאו יוצאות ברל"א שערים
(ספר יצירה פרק ב משניות ז-ח)
ח. איך להרגיש את חלקו בעולם הבא בכל רגע בחיי העולם הזה? דרך קירוב ענייני החול אל הקודש:
במשנה, מי שיש בו ג' דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה... ופירש הבעש"ט, אוכלין בעולם הזה, ובזה עצמו נוחלין לעולם הבא, מלשון נחל, שממשיכין חיות השי"ת גם לעניני עולם הזה. כי באמת עולם הזה דומה לפרוזדור, כי עולם הבא למעלה מההשגה ואין יוכל אדם לגשת לזה רק על ידי שמקרב עניני עולם הזה להקדושה, זוכה שיתגלו לו עניני עולם הבא, כי ב' אלו העולמות תלוין זה בזה, עולם הזה נעלם הקדושה על ידי התאוות וקליפות, ועולם הבא נעלם על ידי שמאין תמצא ונעלמת מכל. אך מי שמוציא הארה הגנוזה בתוך ההעלם שבעולם הזה, זוכה שיתגלה לו ההעלם שבעולם הבא גם כן, וזה שאמר להנחיל אוהבי יש... וזה לימוד אברהם אבינו ע"ה להמשיך כל העשיה אחר חיות הפנימיות... (שפת אמת במדבר בלק תרל"א)
ט.יש להם חלק- רמז לש"י עולמות שנוחלין הצדיקים:
פירוש כמניין יש , היינו שי עולמות כדיאיתא בפרק חלק עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שי עולמות ואת המספר שי עולמות לפי שבעשרת הדיברות יש בהם כת"ר אותיות נגד תרי"ג מצוות דאורייתא ו-ז' מצוות דרבנן.. אלא לפי שנברא אדם דו פרצופין זכר ונקבה קרא אותם...
לכן גם אותם כתר עולמות יחדיו יחלוקו מחציתן לזכר מחציתן לבת זוג
(ענף עץ אבות /רבי חנוך זונדיל, ענף יוסף, מסכת אבות, הקדמה)
י.כל ישראל- כולל חסידי אומות העולם:
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. במלת "כל" בא לרבות חסידי אומות העולם, שיש להם חלק לעולם הבא. תדע שהרי שנינו במשנה זו, ארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, ואחד מהם "בלעם", וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה, וזכר כאן בלעם, והוא אינו מישראל, אלא לפי שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, ולכן הודיעו שבלעם מרשעי אומות העולם הוא ואין לו חלק לעולם הבא.
(ענף עץ אבות/הרב עובדיה יוסף,הקדמה, ע"פ ספר 'ויאמר אברהם' ד"ה 'ואפשר')
יא.נצר מטעי ולא שורש מטעי- כדי שיראו את המקור:
נצר מטעי מעשה ידי-
שואל היה מרן הראי"ה קוק זצ'"ל, למה המשיל כאן את ישראל לנצר-שתיל, ולאהמשילם לזרע שגדל באדמה לדוגמא?
והשיב מרן הרב זצ"ל: הזרע נרקב באדמה, ואי אפשר לדעת אחר כך מהו המקור, אבל השתיל-הנצר גדל הוא וכולם רואים אותו בגדילתו ויודעים להצביע על המקור של אילן זה שיגדל. כך ישראל נמשלו לנצר-שתיל, שמקורו ברוך וידוע, מהאבות הקדשים ולא כזרע שאין ידוע מקורו אחר שנרקב באדמה, אלא כשתיל שגזעו ניכר
וידוע לכל מהיכן צמח ונתעלה
(הרה"ג יהושע רוזן שליט"א ששמע מפי מרן הגרצ"י הכהן קוק זצ"ל)
יב. אלה שאין להם חלק לעולם הבא- מוזכרים ונרמזים במסכת אבות:
יב1.הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה:
רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין:הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא . וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:
(אבות ד,טז-יז)
העולם הבא. הרי"א ז"ל כתב דיש לפרש עולם הנשמות ויש לפרש עולם התחייה. ועולם הבא דתנן בריש פרק חלק פירש הר"ב עולם התחייה ע"ש וכן פירש דרך חיים. ע"ש במשנה דלעיל: (תוספות יום טוב,שם)
יב2.וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם:
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי...( אבות א,א)
חוזר כאן לאותה משנה כל ישראל אפילו רשעים במעשיהם יש להם חלק לעה"ב רק שיאמין כי משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' והם אמרו ג' דברים וכן כל המסכתא אעפ"י שאינו מקיים אותן הדברים אך מאמינם ועובר עליהם, ענוש יענש ואח"כ יש לו חלק לעה"ב כנלע"ד. [תקפ"ח]
(חתם סופר על אבות פרק א משנה א )
יב3.וְאֶפִּיקוֹרֶס:
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הֱוֵי שָׁקוּד {מט} לִלְמֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךְ {נא}:(אבות ב,יד)
יב4.רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים:
רציתי לשאול האם האיסור של חז"ל על ספרים חיצוניים כדוגמת ספר "היובלים" או "חנוך" תקף עדיין? מה יעשה מי שמעוניין לקרוא בהם לצרכי מחקר לימודים וכד'?
תשובה:
האיסור הוא לקרוא בהם ולא לקרוא אותם. לקרוא בהם פירושו לעשותם מקרא.
(האיסור של חז"ל על ספרים חיצוניים,ב' בטבת תשע"א, הרב אורי שרקי שליט"א)
רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.... וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:
(אבות ב,א)
יב5.וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה:
הוּא הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים(אבות ב,ז)
יב6.אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו:
הוּא הָיָה אוֹמֵר, נָגֵד שְׁמָא, אָבֵד שְׁמֵהּ {כט}. וּדְלֹא מוֹסִיף, יָסֵף {ל}. וּדְלֹא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלֵף (אבות א,יג)
ולי נראה טעם אחר על מה שמקדימים משנה זו דכל ישראל וכוי דהנה יקשה על האדם מה זה לישראל שצריכין למוסר הרבה יותר מכל האומות והסברא הוא בהיפך דבן שהוא רע במדותיו הוא צריך למוסר הרבה משא"כ הבן הטוב א"צ למוסר כל כך וא"כ הישראלים שהמה בעלי מדות טובות ביישנים רחמנים ג"ח ולמה צריכים מוסר כל כך?
יג.הרוצה להידבק בישראל חייב ללמוד אבות שכן זה ה-dna של עם ישראל- רחמנים ביישנים וגומלי חסדים:
וכיון שכל ישראל יש להם חלק הרי כל מי שרוצה להיות בכלל ישראל צריך להשתדל וללמוד מסכת אבות כדי שישלים מדותיו. שאדם שאינו משתדל לזכך מדותיו אינו בכלל ישראל, שסימניהם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. ונאמר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב (צפני' ג).
(מעם לועז אבות ע"מ ה)
יד.הטעם לריבוי דברי המוסר במסכת יותר מדברי המוסר של אומות העולם- כל ישראל יש להם חלק וכו':
.....
אומות העולם שאינם לחיי עוה"ב כתיב בהם כירק עשב נתחי לכם את כל אבל ישראל שהם לחיי עוה"ב זאת החיה אשר תאכלו ...שאנו צריכין למוסר הרבה מפני שכל ישראל יש להם חלק לעה"ב וא"כ אנו צריכין למוסר למען לא נאבד חלקנו משם ונזכה לחיי עוה"ב
(מקווה ישראל לר' ישראל פרוסטיץ על מסכת אבות, אבות פרק א)
טו. מתחילים ב"כל ישראל" כדי לסמוך את התורה שבכתב לתורה שבע"פ שבמנסכת אבות פותחים בחיבור זה ע"י משה קיבל וכו':
דָּבָר אַחֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וּמִנַּיִן הוּא מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה. וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ, מֵאֲבוֹת הָעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה אֶחָד מַתְחִיל אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק חֲבֵרוֹ, כֵּיצַד, אַבְרָהָם בֵּרַךְ אֶת יִצְחָק, מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית כה, ה): וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, וּמַה נָתַן לוֹ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּכוֹרָה נָתַן לוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, לג): וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּרָכָה נָתַן לוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, כח): וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים. עָמַד יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב, אָמַר, מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק אַבָּא מִשָּׁם אֲנִי מַתְחִיל, אַבָּא הִפְסִיק בְּוַיִתֵּן, אַף אֲנִי מַתְחִיל בִּוְיִתֶּן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים.
וּבַמֶּה חָתַם יִצְחָק בִּקְרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, א): וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, עָמַד יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת הַשְּׁבָטִים, אָמַר, אֵינִי פּוֹתֵחַ אֶלָּא בִּקְרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, א): וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו,
עָמַד משֶׁה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר, אֵינִי פּוֹתֵחַ אֶלָּא בְּזֹאת, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים לג, א): וְזֹאת הַבְּרָכָה.
(דברים רבה יא א)
על כן תיקנו הקדמונים לומר משנה ד"כל לישראל" קודם "משה קיבל תורה מסיני" שהוא תחילת התורה שבעל פה כדי להתחיל במקום שפסק משה רבנו עליו השלום שמשה סיים את תורה שבכתב ב"לעיני כל ישראל "והתורה שבעל-פה מתחילת גם כן "כל ישראל"
( כנסת ישראל - חלק ד -
13.אמירת "רבי חנניה בן עקשיה אומר וגו'" בסוף כל פרק מפרקי אבות( ולמעשה למנהג הספרדים בסוף כל שיעור תורה):
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) יְ-יָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:(מכות ג,טז)
רבי חנניה בן עקשיא היה תנא שזמנו המדויק אינו ידוע, כנראה חי בדור הרביעי של התנאים לספירה, הוא מופיע פעם אחת במשנה ופעם אחת בתוספתא,. היה תנא גדול 170 - 135 ולא היו לו ילדים כל ימי חייו,
המשנה של רבי חנינה בן עקשיא המופיעה במסכת מכות, (פרק ג', טו) חותמת את מסכת היא משנה ולא ברייתא.
הסיבה לסיים את פרקי אבות באגדה. נובעת מהצורך לסיים כל פרק במסכת באמירת קדיש. מאחר ולרבי חנינה בן עקשיא לא היו ילדים שיאמרו עליו קדיש, ואין אומרים קדיש אחרי משנה או הלכה נבחרה משנה זו לסיים כל פרק מפרקי אבות ולומר אחריה קדיש. עדות המזרח נוהגים לומר משנה זו בסיום כל לימוד ולומר אחריה קדיש דרבנן. קברו של רבי חנינה נמצא כ- 3 ק"מ מצומת קדרים לכוון כרמיאל. על כביש 85. סמוך לקברו נמצאים קברותיהם של רבי אבא בן חלפתא, ורבי יוסי חלפתא.
(הנשיא ותפארתו ע"מ 516 / ד"ר בנימין זיו)
א.זו המשנה היחידה שנאמרה בשמו בש"ס אבל זוהי גם המשנה השגורה ביותר בפי כל ישראל:
א1.נהגו לומר קדיש דרבנן דווקא אחרי דבר אגדה ולא דבר הלכה
חנניא בן עקשיא: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות וכו'25 – רבי חנניא בן עקשיא אינו מן הברייתא, אלא סיום נאה הוא. ונהגו העם לאומרו בסיום הפרקים, לפי שאין אומרים קדיש על המשנה, אלא על האגדה, דאמר מר: ויהא שמיה רבא דאגדתא (סוטה מט)
(פירוש המשנה לרמב"ם סוף מסכת אבות, מועתק ממשניות יכין בועז)
א2.הטעם- משום שמשמחת ובמיוחד דבר אגדה זה שמדבר בזכויות של עם ישראל:
ונראה הטעם דכיון דאגדה מושכת לבו של אדם, ישמח ישראל, וכי עניין גברי יהא שמיה מתוך שמחת מצוה, ניחא למאריהו וקאים עלמא. ומהך טעמא נהגו לומר בשלהי שמעתא רחב"ע, בעבור ישמח העם שהיא אגדה וזכות ישראל
(ברכי יוסף לחיד"א על או"ח סימן נה )
ב.רצ"ה גימטריית מידת הדין( ה-להים ) במילוי שמתהפכת מצרה לרצה ע"י התורה והמצוות :
נראה לפרש על פי מה שכתבו המקובלים כי שם אלהים במילוי ההי"ן גימטריא רצ"ה גימטריא צר"ה
שהוא מידת הדין, וכשאדם עוסק בתורה ומקיים המצות מהפך מירת הדין למידת רחמים, ומאותיות
צר"ה יהפך לרצ"ה.
ובזה פירשתי כוונת הכתוב (ירמיה ל, ז) "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", והיינו כי יעקב נקראו כשאינן
עוסקים בתורה ואז יתגבר המידת הדין וממנה יושע מהצרה עצמה, אם יעסקו בתורה או יחזיקו ביד
התלמידי חכמים דהוה להו כאילו הם עוסקים בתורה יהפך מירת הדין למידת רחמים.
(הגאון רבי חיים פאלאג', - גאב"ד איזמיר, עיני כל חי)
ג.לכאורה הריבוי הוא רק עול וגם עלולים להיכשל יותר אז מדוע זה תחת "לזכות"?
ג1.הכמות- אדם מישראל מקיים הרבה מצוות גם מבלי מאמץ מרובה( ולמשל כל מי שגר בא"י מקיים מצווה בכל צעד וצעד גם אם אינו שומר תורה ומצוות)
לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת. כְּגוֹן פָּרָשַׁת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר כְּשֶׁהֵן בְּדֵלִים מֵהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁבְּלָאו הָכִי לֹא הָיוּ אוֹכְלִין אוֹתָן, שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה בָהֶן: לְמַעַן צִדְקוֹ. לְהַצְדִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְזַכּוֹת אוֹתָן: (ר"ע מברטנורה,שם).
ג2.המצוות השכליות( כמו כיבוד הורים ואיסור רציחה וכו וכו) הם הזיכוי שהעושה אותם הוא בגדר מצווה ועושה ולא בגלל שמדעתו ראוי לקיימן:
הוקשה לתנא דבשלמא השמעיות ניחא שהוצרך הקדוש ברוך הוא לצוות, אבל השכליות למה זה צוה
כיון שמשכלו האדם עושה, לזה תירץ רצה הקדוש ברוך הוא לזכות, פירוש עם מה שאמר רבי חנינא (קידושין לא ע"א) גדול המצווה ועושה לפיכך הרבה להם מצות אף השכליות כדי ליטול עליהם שכר המצוה ועושה.
(הגאון רבי שלמה אלגאוי, - מחכמי ברוסא ואיזמיר, שמע שלמה, פרשת אחרי)
ג3.'הרבה' למרות שיכלו גם לקיים מצוות כבדות ששקולות כנגד כל המצוות - כדי לזכותן ביותר מצוות ויותר שכר:
וקשה טובא שהרי חייב האדם בתרי"ג מצות, רמ"ח מצות עשה כנגד איבריו ושס"ה מצות לא תעשה
כנגד גידיו, וכתב האר"י זלה"ה שאם חסר האדם אפילו מצוה אחת שצריך להתגלגל עליה, ואם
כן איך אומר רבי חנניה בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם וכו', משמע
שאינו צריך להרבות כל כך אלא שרצה לזכות ישראל לפיכך הרבה אף על פי שאין צריך.
....
ולעניות דעתי נראה על פי מה שאמרו בזוהר ובש"ס שהשומר שבת כהלכתו כאילו קיים כל המצות (ועיין במדרש רבה בשלח כה, יב וירושלמי נדרים פרק ג הלכה ט), וכן המילה והתפילין והציצית (שבועות כט ע"א), ואם כן מאחר שיש מצות חמורות שכל המקיים אותם כאילו קיים כל התורה כולה, למה הקדוש ברוך הוא צוה לקיים כל התרי"ג מצות, וזהו שהוקשה לרבי חנניה בן עקשיא, ותירץ שהקדוש ברוך הוא רצה 'לזכות', רוצה לומר רצה הקדוש ברוך הוא להוסיף להם שכר לעולם הבא, לפיכך הרבה אף שאינו צריך בשביל להרבות שכרן לעולם הבא.
ולפי זה ידוייק מילת יהרבה' להם וכו', ולא אמר נתן להם תורה ומצות, שרצה לומר שהרבה להם תורה
ומצות אף על פי שיש מצות גדולות ככל התורה, ומהראוי מצוה אחת די להם כמו השבת וכיוצא הנזכרים לעיל, אלא בודאי הקדוש ברוך הוא בשביל לזכותם ולהרבות שכרן הרבה מצות.
(מכתב לחזקיה, הרה"ג רבי חזקיה פרץ)
ד.לזכות מלשון אמירת זכות כי ריבוי המצוות הוא האליבי לב"י כשח"ו חוטאים ומלמדים עליהם זכות בכך:
לזכות ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, כי בכל מצוה ומצוה יש בה די ואמת אמרו במדרש [עיין שבת נה ע"ב] שאלו מה"ש מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר, אמר להן הקב"ה מצוה אחת צויתי לו ועבר עליו עכ"ל, ולאין ספק שמה"ש ידעו כי עבר אדה"ר על מצות ה', רק שאלתם היתה, הלא ה' רחום וחנון איך לא נשא עון אדה"ר, והקב"ה השיב, אילו היה לו לשמור מצות רבות יש בו התנצלות בשגיאות ברב טורח שמירת כל המצות, אבל ביש לו רק שמירת מצוה אחת ולא שמרה אין לו התנצלות, ולכך ראוי לעונש.
וכן הדבר, אלו היה הקב"ה מצוה אותנו מצות מעוטות לא היה תירץ בעזיבת שמירתן, אבל כאשר צונו במצות רבות ושמירת חוקים יש לנו אמתלא ותירוץ בהיותנו מתרשלים בשמירתם כי רבים הם, וזהו כאשר רצה הקב"ה לזכות אותנו לבל יקטרג עלינו השטן בעזיבת שמירת המצות, לכך הרבה לנו תורה ומצות כנ"ל:
ה.לזכות כלומר לזכך:
ה1.זיכוך ע"י המצוות :
(יערות דבש/רבי יונתן אייבשיץ , חלק שני דרוש ה)
ה1.זיכוך ע"י המצוות :
הרמח"ל {דעת תבונות ע} והמהר"ל מפראג {הקדמה לדרך חיים} מסבירים שהמצוות הן החיבור בין עולם המעשה לעולם הרוח. " ִּכי נֵר ִּמ ְצוָה וְתֹוָרה אֹור" ]משלי ו, כג[ - התורה מגלמת את העולם הרוחני, האור, והמצווה מבטאת את הנר, שמהווה חוליית הקישור בין העולם הפיזי לעולם הרוחני. המצוות ירדו לעולם כדי לאפשר לאדם לרומם את העולם הפיזי למקום רוחני, ולהגיע לדבקות בה', כמו סולמות להעפיל בהם לעולם העליון. הקב"ה רצה לזכות את ישראל ולכן הרבה להם מצוות, כדי שתהיינה להם אפשרויות רבות לטפס לעולם הרוחני. פירוש דומה לדברי רבי חנניא בן עקשיא דורש את המילה "לזכות" במובן של זיכוך. הקב"ה רצה לזכך את עם ישראל ולכן הרבה להם מצוות שתזככנה אותם. על פי פירוש זה מטרת המצוות אינה לחבר את העולם הפיזי לעולם הרוחני באופן כללי, אלא לחבר את האדם עצמו לעולם הרוח.
(כי תצא - לפיכך הרבה להם תורה ומצוות הרב חיים סבתו)
ה2.זיכוך ע"י עיסוק בתורה ובכך הוא לא מפנה מחשבותיו לעבירות
לא אמר להרבות בזכות לישראל אלא לזכות, כלומר בעיקר הזכות,ויש להבין מה שייך עיקר הזכות בריבוי תורה ומצות. ויתכן לומר כי על ידי הריבוי בתורה ומצות, האדם יהיה עסוק מאוד ולא יפנה מחשבותיו לעבירות, כידוע הבטלה מביאה לידי שיעמום, ומהשיעמום לעבירה המרחק לא רב. וזהו לזכות - לשון זך ונקי ואף כי לפי זה צריך לומר לזכך, (מכל מקום על דרך דרש אפשר לפרש כך) שיהיו נקיים מהעבירה,
(הרה"ג רבי דוד הכהן, - מחכמי ג'רבא, אהבת דוד, עמוד תלג)
ו.את ישראל - ולא את הקב"ה:
כלומר שהקדוש ברוך הוא אינו חס ושלום חפץ שיכבדו אותו, דלא לכבודו הוא צריך, אבל אדרבא את עצמינו אנו מכבדים, שהרי רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות , שנאמר ה' חפץ למען צדקו, פירוש צדקה הוא עושה עמנו שיגדיל תורה ויאדיר, מפני שבהיות התורה "זכת ידים" והמצות הרבה אין קץ, אי אפשר שלא יעשה אדם שום מצוה מתרי"ג מצוה, ובגללה יזכה לחיי העולם הבא ליאור באור פני מלך חיים, את החיים ואת הטוב
(הגאון רבי יום טוב צהלון, - מהריט"ץ, מחכמי צפת, מגן אבות, עמוד תקנד)
ז.הרבה להם - הכמות שמביאה את האיכות-בזכות ריבוי המצוות הקיים הרי שלכל אדם מזדמנת לפחות מצווה אחת שהוא עושה לשמה באהבה( וגם מי שאינו שומר תורה ומצוות אבל מתגייס לצבא מאהבה או עושה מעשה מוסרי לשמה):
רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה וכו' - מעקרי האמונה בתורה כשיקיים אדם מצוה מתרי״ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא ועל זה אמר רבי חנניא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה וממה שיורה על העיקר הזה מה ששאל ר׳ חנניא בן תרדיון מה אני לחיי עוה״ב והשיבו המשיב כלום בא מעשה לידך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלימות ככל מה שאפשר וזכה לחיי העוה׳׳ב ופירוש הפסוק ה׳ חפץ למען צדקו לצדק את ישראל למען כי יגדיל תורה ויאדיר: (פירוש הרמב"ם למשנה,שם)
ח. "הרבה להם תורה" הזכות של עם ישראל על ארץ ישראל - משנת רבי חנינא שנאמרת בסוף כל דברי אגדה מתחברת - אל הדרשה הראשונה של רש"י על התורה:
בראשית אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל (כי עיקר התורה אינה אלא למצותיה, והגם שנמצאו בס' בראשית ג"כ קצת מצות כמו מילה וגיד הנשה, היה יכול לכותבן בהדי שאר המצות), ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא, ו.), שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה (נשמע מהודעת הבריאה) ונתנה לאשר ישר בעיניו, (כנשמע מספורי אדם הראשון ומבול והפלגה וסדום ומלחמת אברהם עם המלאכים ומפלת מצרים. וירושת הארץ היא משכר המצות וחשובה כמצו' ועיין מזה באריכות ברא"ם ויפ"ת) ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו (ביפ"ת כתב שכ"ז הוא מהתנחומא, רק פסוק כח מעשיו וגו' לקחו רש"י מהבראשית רבה ע"ש, אך בילקוט פסוק החודש, הביא בשם התנחומא כמו שהוא כאן, וי' בשה"ר פ' הביאני):(רש"י, בראשית א,א. הערות מתוך אתר תורת אמת און ליין)
הרבה תורה, שהיא פרשת בראשית, שעל ידי שזכו בארץ ישראל בדין עם אומות העולם. ויש לדקרק
דקרא לא אמר אלא תורה, וכי תימא דבכללה הם המצוות, אם כן הוה ליה למימר הרבה להם תורה.
אבל נראה עם אמרם ז"ל במדרש וילקט שמעוני קפ"ז והביאו רש"י בפרשת בראשית, לא היה צריך להתחיל
את התורה וכו', אלא משום כח מעשיו וכו', זהו שאמר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
דהיינו לזכותן בדין עם האומות, לפיכך הרבה לכתוב להם מעשה בראשית ולא הספיק במצותיה, ובזה אתי
שפיר דלא קאמר קרא, אלא יגדיל תורה ויאדיר, כי האי זכות אינו במצוות אלא בתורה, ונכון.
(הגאון רבי יהודה בירדוגו, - דומ"צ במבאנס שבמרוקו, מקוה המים, עמוד של)
ט1.יש פה רמז לכך שיש שכר על לימוד המצווה ויש שכר על קיום המצווה וזה הריבוי:
יש לפרש דהנה אמר הרבה להם תורה ומצות, והכפל בזה י"ל דע"י שנתרבה התורה בדברים שלא היה צריך לצוות ישיגו ישראל ב' זכיות דהיינו ע"י למוד אותן דברים, כגון פ' שרצים ונבילות, וע"י שפורשים מהם לכבוד הקב"ה וזה דקאמר ד' חפץ למען צדקו לצדק את ישראל יגדיל תורה, ויקבל הלומד שכר ויאדיר, ויקבל שכר ג"כ המתחזק ומתאדר עצמו להיות פורש מהם לכבוד הקב"ה:
(ערוך לנר על מכות דף כג/ב )
ט2. יש פה רמז ל-2 דרגות של מצוות תור"ה (611) שניתנו ע"י מצוות ו-2 מצוות שניתנו ע"י הקב"ה וזיכנו לקבל את 2 הדרגות וגם שיוכלו ללמד זכות במעשה העגל שכביכול ניתנו רק למשה:
תורה שמספרה תרי"א מצות ששמעו מפי משה. ומצות, שהם מועט רבים שנים והם אנכי ולא יהיה לך שאלו שמעום מפי הגבורה כמו שאמרו ז"ל שאילו לא היה עושה כן אלא שהיה משמיעם כל התרי"ג מצות מפי משה לא היה מרבה זכות לישראל כשחטאו בעגל באמור כי אנכי ולא יהיה לך בלשון יחיד ולנכח למשה צוה ולא לישראל, כמו שאמרו זיל שבזה היה רוצה משה להקל מעליהם עון העגל,
ומביא ראיה ממה שאמר ה' חפץ למען צדקו דכתיב ביה יגדיל תור"ה שהם תרי"א מצות, וגם יאדיר שפירושו שנתן בהם כח אדיר לשמוע עוד שני מצות אחרות מלבד התורה מפי הקדוש ברוך הוא, כי פרחה נשמתם אז מדבור ראשון והוצרך הקדוש ברוך הוא להחיותם וליתן בהם כח שיוכלו לשמוע עוד הדבור השני מפיו כמו שאמרו ז"ל.
(הגה"ק רב' רפאל עמנואל חי ריקי, - מהכמי איטליה - אר"ץ - צפת, התוב ה-א)
ט3. זה משמעות הריבוי שנתן להם גם עיסוק בתורה וגם עיסוק במצוות אע"פ שלכאורה יכלו להגיע ליעד:
ולהיות שיש לאומר שיאמר שאחר שאין המלאכה נכספת מצד עצמה אם כן מי שיוכל להשתלם בעיון בלתי המעשה החצוני מצד טוב הכנתו וטוב מזגו והרכבתו לא יצטרך לפעול המעשה החצוני שהוא הנזכר בשם מלאכה על כן אמר ולא אתה בן חורין להפטר כי השם יתברך צוה המצוות כדי שיזכו לשכר המקווה בהם אף אם לא יבואו אל שלמות העיון כי לא רבים יחכמו והשם יתברך רצה לזכות את כל ישראל כמאמר רבי חנניה בן עקשיא שהוא המכוון אצלו לפי דעתי באומרו רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות מכות כ"ג ב' כי אין הכוונה על ריבוי המצוות הפרטיות רק במה שהרבה ב' דברים תורה ומצוות בהיות התכלית מושג בתורה לבדה על כן אמר ולא אתה בן חורין להפטר כלומר
(פרקי משה/רבי משה אלמושנינו ע"מ סד)
י.יגדיל בלשון עתיד מרמז על כח התורה שבע"פ להגדיל את התורה שבכתב ולהאדיר ולהרחיב אותה:
שייך לעיל למאמר רצה הקב"ה לזכות כו' למען צדקו יגדיל תורה. דקשה דהול"ל הגדיל תורה. רק הפי' על כח תורה שבע"פ שבנ"י מוסיפין ומרחיבין כח התורה. וע"י המצות ממשיכין אור התורה לכל המעשים. לכן הרבה להם דייקא תורה ומצות להודיען איך להגדיל ולהרחיב כח התורה כנ"ל. וזה יגדיל ויאדיר לשון עתיד כנ"ל:
(ספר שפת אמת - דברים - לסוכות - שנת [תרמ"ב] )
יא.לשון תורה ולשון חכמים בברייתא אחת:
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר,
רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת,
שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב)
יְ-יָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:(מכות ג,טז)
בברייתא זו, מלמד אותנו רבי חנניה בן עקשיא לימוד של תורה שבעל-פה, ומביא לכך הוכחה מן התורה שבכתב. כפי שהבחנו בתחילת הפרק בין מדרגות התורה - המשנה והברייתא - כך גם פה אנו מבחינים בין התורה שבכתב ובין התורה שבעל-פה. הדברים מקבילים, אולם הם מבוטאים במילים שונות: 'לשון תורה לעצמה, ולשון חכמים לעצמן' (חולין קלז:), ויש חשיבות לעמוד על חילוקים אלו.
יא1.שם ה':
אנו רואים כאן שינוי בשימוש שמו של רבונו-של-עולם, בתורה שבכתב הוא מכונה בשמו הפרטי, המפורש, ואילו בלשון חכמים, מופיע הביטוי: הקב"ה, ה'רחמן' וה'מקום'.
יא2.רצה-שכל{עידן החכמים}, חפץ- רגש{ עידן התורה}
כמו כן יש שינו בין הפועל 'רצה' ל'חפץ'. שניהם מביעים פעולות נפשיות, אלא שהחפץ היא ההרגשה הטבעית, מה שאינו כן הרצון, שהוא נובע מן הבחינה השכלית.
יא3.צדקה בלשון תורה, זכות בלשון חז"ל
ובהמשך נאמר: "לזכות את ישראל" שבדברי התנא לעומת "למען צדקו", צדקו של עם ישראל, שבפסוק. הזכות והצדקה הם מושגים זהים. התרגום לפסוק: 'והצדיקו את הצדיק' הוא ויזכון את זכאה, וכן התרגום לפסוק - ויחשבה לו לצדקה', הוא: וחשבה ליה זכו'.
יא4.הרבה- כמותי ,בלשון חז"ל הדגש על הכמות , יגדיל- איכותי בלשון התורה:
ובסיום: "לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" בדברי רבי חנניה, לעומת "יגדיל תורה ויאדיר" בדברי הנביא. בתורה שבכתב ישנו ריבוי איכותי "גדיל', לעומת התורה שבעל-פה, שבה ישנו ריבוי כמותי 'הרבה', ושני הצדדים משלימים זה את זה.
יא5. 'תורה' בלשון התורה שבכתב מיתרגמת לתורה ומצוות בלשון חז"ל:
המושג 'תורה' כולל גם מצוות, ועל כן בתורה שבכתב מופיע המושג 'תורה' בלבד, ואילו בתורה שבעל-פה, המפרטת את הדברים, מופיע המושג "תורה ומצוות'. התורה שבעל-פה היא המפרטת, המגדילה והמאדירה את התורה שבכתב. יהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה.
(מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, קנין תורה - בעריכת הרב נחום רקובר שליט"א)
יב.מדוע נאמרת דווקא בסוף פרקי אבות והרי כל פרקי אבות הם דברי אגדה ולא דברי הלכה? כי אחרי שלמדו "דרך ארץ" שהיא מסכת אבות יכולים לעסוק בתורה עצמה שאלו דברי רבי חנניה
לפיכך סדר ג' מעלות אלו זו אחר זו,
מעלת זכות עצמם מצד הבריאה שבשביל זה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,
ואח"כ סדרו הפרק שהם המדות שהם לישראל,
ואחר מדריגת התורה
הכל כדי שישמח האדם בחלקו ונחלתו הוא עולם הבא:
יג.משנת רבי חנינא מתקשרת למשנת כל ישראל- שתיהן עוסקות בזכות הגדולה של חיבור כלל ישראל שזה עניינה של מסכת אבות :
ובזה יובן הברייתא לעניות דעתי, רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
רוצה לומר רצה לשיזכו ישראל כולם יחד בצירוף איש ואחיו, על כן מה עשה, הרבה להם תורה ומצוות ובזה ישראל צריכים להצטרף זה עם זה, שאם היה נותן להם מצות מועטות, כל אחד ואחד היה יכול לקיים אותם בלי צירוף אחיו.
וזהו שאמר ה' חפץ למען צדקו, דהיינו שיצדק וזכה כל ישראל יחד, לפיכך יגדיל תורה ויאדיר, והכל הוא לרמוז כי כל ישראל גוף אחד הם ומשורש אחד כנודע.
(הגה"ק רבי אברהם מיוחס, - מחכמי ירושלים, שרה הארץ, פרשת יתרו, דרוש א)
יד.הקדמת כל ישראל למשנת רבי חנינא מלמדת אותנו מה קודם למה- ישראל או התורה:
מנהג ישראל לפתוח את מסכת אבות, וכך בכל פרק, באמירת משנת "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", ולסיים המסכת (וכל פרק) באמירת משנת "רבי חנניה בן עקשיא". ולתת טעם לדבר נלע"ד עפימ"ש בתנא דבי אליהו (פי"ח) שני דברים יש שאני אוהבן, תורה וישראל, ורגילים לומר שתורה קודמת, אבל אני אומר ישראל קודמין (לתורה).
ולזה אנו מקדימין משנת "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" למשנת "רבי חנניה בן עקשיא" להודיע שישראל קודמין לתורה, כי משנת "כל ישראל" מדברת ממעלת ישראל, ומשנת "רבי חנניה בן עקשיא" מדברת מענין התורה ומצוות. וכשמקדים זאת הידיעה ללימוד מוסרו, הרי הוא מרויח שתי טובות. שמתקשר לכלל ישראל ולתורה, וכשיודע מסדר זה, לימוד מוסרו שעוסק ביחס בין אדם לחבירו דרך כלל, יקבל את היחס הנכון ע"י מה שידע מעלת נשמת כלל ישראל ויוקיר כל אדם מישראל מצד קישורו לכלל. ומסיים בענין התורה ומצוותיה להורות שזו התכלית, ומוסר עניינו בקשר לכלל מתוך חיבור לתוה"ק ומצוותיה.
(שיחת אבות על מסכת אבות- שיחת עבדי אבות ע"מ תרפט /הרב יצחק דדון)
סיום: מתחילים מהסוף
משנת "כל ישראל" עוסקת בשכר- העולם הבא , סוף המסלול של ההוויה,
באמצע מסכת אבות שהיא הבסיס שעליו יושבת הקומה של התורה
ובסוף- דברי רבי חנינה נותנים את הדרך אל היעד - תורה ומצוות
( ענ"ד)
__________________________________________________________________________________________
https://tablet.otzar.org/#/b/10175/p/81/t/16700.8694776085857925/fs/WS0luL1HnASlICKEZHYVGPPCtSzFop8H1EMArD1kssOw/start/0/end/19/c/1682436097470
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה